מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בית הוריי בביז'ה בתוניס

יונתן ומלי מראיינים אותי
בצעירותי
גרנו יחד יהודים, איטלקים וערבים תוניסאים מסביב

גרתי עם הורי, אברהם וחנה בתוניס, בעיר ביז'ה. זוהי עיר קטנה ליד עיר הבירה תוניס. עיר עשירה והייתה בה הרבה חקלאות. היינו ארבעה אחים- יעקב, מאיר, יוסף וקיילו ו3 אחיות-שמחה, הלן ואני מרסל לאבי הייתה חנות עוגות. אמא עזרה לו. אבי היה חמוד, גבוה ורזה, לבש "שמלה" ארוכה כמו הערבים, אחר כך החליף לבגדים מודרניים. תמיד היה "קבוס" על ראשו. אמא היתה נמוכה ורזה, אמא לבשה שמלות רגילות ותמיד עם מטפחת. מנומסת מאד ומשרתת אנשים מכל הלב. גרנו יחד יהודים, איטלקים וערבים תוניסאים מסביב.
אהבתי את אבא ואמא. לא רציתי לעזוב אותם אף פעם. אמא הייתה יקרה לי מאד. היא הייתה בשבילי הכל: גם חברה וגם אמא. אהבתי את קרובי המשפחה שלי, במיוחד דודה שגרה ב"שוק אל כמיס", עיירה קטנה ליד ביז'ה. הלכתי אליהם הרבה כשהייתי קטנה, בעיקר בחופש הגדול. בארץ היא הייתה גרה בנתניה וכשהייתי רווקה ביקרתי אצלה.
בבית שלנו בתוניס גרו אבא ואימא וכל האחים והאחיות. כולם התחתנו בביז'ה. היה לנו קשר טוב. בשבתות אכלנו ביחד. כולם עלו לישראל לפנינו. נשארתי עם הוריי הזקנים ואחי. עלינו רק ב 1957, אחרי מלחמת סיני כי לא נתנו לנו לעלות.הבתים בשכונה שגרתי בביז'ה היו כמו רכבת. אחד ליד השני. הבית שלנו היה קטן. היו לנו  2.5  חדרים גדולים ומטבח קטן. השירותים היו בחוץ. היה ברז מים בחוץ. עמדנו בתור ולקחנו מים. היה קשה. בבית היו מיטות, ארון לבגדים ומקום לכלים. הבנות ישנו בחדר אחד והבנים בחדר אחר וההורים בחדר נפרד.
בקהילה היו 120 משפחות. היו  לנו 3 בתי כנסת. היינו כמו משפחה אחת. היינו דתיים שומרי שבת וכשרות. לא פספסנו שום חג. היה לנו רב מוהל שוחט ירא שמיים. הייתה אחדות בקהילה. היו מתפללים יחד בבית הכנסת, הולכים בשמחות ובאבל. היחסים עם השכנים היו טובים: היה כבוד הדדי בין הערבים לאיטלקים ליהודים. 
זיכרונות ילדות
החברות שלי היו מהמשפחה והיינו משחקות יחד. היינו גרים ממש אחד ליד השני. לא היו לנו משחקים וצעצועים. עשינו כדור מצמר והיינו משחקים איתו. שיחקנו משחקים "קרה" (קלאס) קופצים מאבן לאבן וגם חבל. אהבתי מחבואים כי שיחקנו בחוץ.
ביום אחרון של סוכות הינו הולכים לעיר בשם טיסטור והולכים לבקר את הקבר, של הרב הגדול- רבי פרג'י.
לא הזמנו אורחים, כי לא היה תקציב. בקושי הספיק למשפחה. האורחים שלנו היו כל האחים, שהיו מתאספים בבית הורי בביז'ה, עד שעלו לארץ. היינו נפגשים כל המשפחה, רק באירועים שמחים הזמנו אנשים אחרים.
כשהייתי קטנה הייתי לפעמים חולה ולא היה לנו קופת חולים. היו שני רופאים והיו הולכים עם כסף, רק כשהיינו ממש חולים. בדרך כלל כשהייתי חולה, אמי הייתה מטפלת בי.
תרופות סבתא
עד היום אני משתמשת בתרופות סבתא וגם מעבירה את זה לנכדים: כשמשתעלים: להרתיח מרווה, נענע, שיבה או לימון, ולשתות. כשיש חום: מרטיבים מטפחת אף בחומץ ושמים על המצח, הקרסול ופרק היד. כשמצוננים: מורחים עראק על הבטן ואיפה שכואב.כשיש לתינוק דלקת עיניים: לוקחים את החלב של האמא ושמים בעין של התינוק.כשכואבת הבטן: שמים קצת עראק ברגליים ובבטן.
מאכלים מבית אמא
מאמא שלי למדתי להכין את כל המאכלים של התוניסאים. אני אוהבת את האוכל של אמא ועד היום מבשלת אוכל תוניסאי מקורי. המאכלים: קוסקוס, בולט (קציצות) ושעועית. בולט: זה בצק עם קמח וכוסברה. קציצות מטוגנות. מבשלים רגל של פרה עם שעועית. פעם לא היינו אוכלים בשר ועוף. אז היינו אוכלים כל השבוע צמחוני: קוסקוס, בורגול, פתיתים, פויתה (פול), שקשוקה או חומוס. בשבת היינו אוכלים עוף. בשר היה קשה להשיג בחוץ לארץ, להגיע לקצב, שהיה גם שוחט, היה תור ארוך מאוד. היינו קונים עוף ולוקחים אותו לשוחט. אח"כ מנקים אותו ומכשירים אותו. בבית, ההורים שלי הקפידו מאד לגבי כשרות המאכלים, לא הכניסו חלב הביתה, לא גבינות וכו', כדי שלא יתערבב עם בשר.
 
חפץ מיוחד עבורי מטחנת תבלינים
טוחנים בה תבלינים. הטחינה דקה יותר והחומר הטחון נופל לתוך המגירה.הכלים האלה זכורים לי מאז שהייתי ילדה
קטנה, ומזכירים לי את אמא שלי. אמא שלי השתמשה בהם תמיד, גם כשהיא גרה אצלי בבית עד שנפטרה. עד היום אני טוחנת בהם קינמון, קימל וכוסברה. במיוחד לקראת פסח, אני לא קונה תבלינים מוכנים, אלא מכינה לבד.
תמונה 1

מילון

מטחנת תבלינים ידנית
מטחנה בה טחנו תבלינים כדי שיהיו טריים

ציטוטים

”הסיפורים של מרסל יכלו להיות הסיפורים של סבתא שלי“

הקשר הרב דורי