מאגר סיפורי מורשת

שמי יגאל לוין, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

היות ויש לי ואשתי דרכון זר שאיתו היה אפשר להיכנס לברית המועצות (דבר שהיה אסור לבעלי דרכון ישראלי בלבד) פנו אלינו אנשי לשכת הקשר ושאלו אם נהיה מעוניינים ומוכנים לבקר מסורבי-עליה בברית המועצות. כמובן מיד הסכמנו, ובתחילת מאי 1987 מצאנו את עצמנו בטיסה של BRITISH AIRWAYS בדרך לבקר במוסקבה בלנינגרד (כיום סט פטרסבורג) וריגה. מטרת הביקור הייתה לבקר כמה שיותר מסורבי עלייה, לעודד אותם, להראות להם שמדינת ישראל דואגת להם ולספר על המתרחש בארץ ועל המאמצים – גם בישראל וגם בעולם – להביא לעלייתם ארצה.

נחתנו במוסקבה וכשהלכנו לקבל את המזוודות, ראינו שהמכס הרוסי פתח אותם. הן היו מלאות ספרי לימוד עברית וספרי קודש וחשבנו שהם יחזירו אותנו ללונדון אבל כנראה זה רק היה רמז שהם (KGB) ידעו על מטרת הביקור, אבל נתנו לנו להיכנס ולהתחיל את ההרפתקה. אוסיף שבכל זמן הביקור לא היה לי ספק שהיינו תחת "השגחה עליונה" אבל לא הרגשנו את זה.

ביקרנו ופגשנו הרבה פעילי עלייה וברוב הזמן פגשנו אותם ברחוב או בתחנת הרכבת התחתית. כמובן לא הכרנו ולא ידענו את מי אנחנו אמורים לפגוש אבל זכור לי היטב שאחד מהם בא מולנו עם חולצת T שכתוב עליה "גלי צה"ל כל הזמן". פגשנו אותם במרחבים פתוחים על מנת לשמוע על הבעיות והצרכים שלהם כי הם היו בטוחים שה KGB מצטטים לבית שלהם. אחרי שהם העבירו את המידע, הלכנו איתם הביתה לשתות את התה הרוסי המתוק.

מכל הדמויות שפגשנו, אחת מהם הייתה מאוד ידועה ושמה אידה נודל, והשני שיתפרסם בעתיד בארץ שמו יולי אדלשטיין. לפני יציאתנו מהארץ קיבלנו רשימה שמית של אנשים שהיינו צריכים להיפגש איתם והשם של אידה לא היה ברשימה, אבל כאשר אחד הפעילים אמר שהיא מעוניינת לפגוש אותנו כמובן קפצנו על ההזדמנות החד פעמית. אידה נודל הייתה דמות אייקונית בין מסורבי העליה. נסענו לאידה הביתה ופגשנו אישה קטנה, אבל חזקה ודעתנית. יצאנו איתה לטייל והיא סיפרה לנו שהיא זקוקה לסוללות למכשירים שלה, וכמובן בברית המועצות של שנות השמונים החנויות היו ריקות וסוללות כמובן לא היו. אבל הייתה אז רשת חנויות מלאות כל טוב שרק דיפלומטים ותיירים יכלו לקנות שם. אנחנו היינו תיירים והיו לנו דולרים, כך שבכל מקום קנינו לפעילים מה שהיה חסר להם – ולדמות כמו אידה היה כבוד שיכולנו לעזור לה.

בביקור שלנו במוסקבה שמענו מאחד הפעילים שיום קודם יולי אדלשטיין חזר הביתה אחרי שלוש שנים במעצר רחוק מהבית, וישמח לפגוש אותנו. יולי היה גם הוא דמות מפורסמת בין כל מסורבי העלייה וכמובן נסענו אליו הביתה. פגשנו אותו ואת אישתו טניה וילדתו יולה – לצערנו אישתו טניה נפטרה לפני זמן מה ממחלה קשה. פגשנו יולי, צעיר, מאוד רזה אחרי שנים במעצר, אבל יחד עם זאת מלא אנרגיה להמשיך את הפעילות שלו למען עליית היהודים. יולי היה בין היתר מורה לעברית, ושמחנו לתת לו את ספרי הלימוד שהבאנו מהארץ. (כעבור מספר שנים כשהוא היה שר הקליטה ואני עבדתי בתחום של קליטת עלייה פגשתי אותו במסגרת העבודה שלי, ולהפתעתו הרבה מסרתי לו תמונה ממוסגרת מהביקור במוסקבה).

כשחזרנו ארצה כתבנו דוח ארוך ומפורט על הביקור עם ההערות על כל האנשים המדהימים שפגשנו והצעות ורעיונות לאלה שיצאו לביקורים דומים אחרינו. לסיכום: סך הכל הביקור בברית המועצות היה בשבילנו אירוע בלתי נשכח שהשאיר עלינו רושם עז ושמחנו שגם לנו, יגאל ולינדה לוין, הייתה הזדמנות והכבוד לקחת חלק קטן באחד המפעלים החשובים ביותר של העם היהודי.

אני מספר על המצב בארץ לפעילים ברוסיה

הזוית האישית

אלה ויגאל: היה לנו כיף לשמוע ספורים, לבלות יותר זמן ביחד, להחליף דעות וללמוד דברים חדשים.