מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בין עצי האורן מתגעגעת לתקופת הילדות על הכרמל

סבתא קולט פיזיק ושירז מזרחי
אישורי העלייה לארץ של סבתא
הילדים היום לא מכירים את הגליליות והחיפושיות והציפורים והפרחים.

נולדתי  בשנת 1949, במדינת אלג'יריה בעיר הבירה אלג'יר

בשנת 1951 עליתי באנייה מאלג'יריה לצרפת בצרפת שהינו כחצי שנה ומצרפת לנמל חיפה: הסיפור הזה מסופר כפי שסופר לי ע"י משפחתי כי מפני שהייתי בת שנתיים כשעלינו לארץ.

כשהמשפחה ירדה מאנייה שישה ילדים וזוג הורים ריססו אותם בחומר שנקרא ) D.D.T חומר חיטוי) כך עשולכל העולים. וזה לא היה מצחיק כל הסיפור לא נכתב מתוך כעס, אלו היו עובדות החיים.להקים מדינה משום כלום, זה היה מאוד קשה. בפרט שכל אחד עלה ממקום אחר ושונה, המון עדות ולאומים,אחד לא הבין את השני..

בזמני למדו 8 שנות לימוד חובה ואחר כך כל אחד המשיך, מי בלימודים בתשלום ומי בעבודה. אני המשכתיולמדתי עוד שנתיים בתיכון ואחר כך יצאתי לשוק העבודה. ואחר כך הקמתי את משפחתי ונולדו לי 3 ילדים .

לאחר נישואי עברתי לגור בטירת כרמל , חשבתי שהמגורים יהיו ארעיים ואחזור לחיפה, מחשבות לא עולים עם המציאות שאני מתגוררת כאן כבר 43 שנים.

אספר סיפור די מכוער על התקופה. כאשר רצו שמישהו יעבור למקום אחר פשוט שרפו  לו את הצריף.  כתאונה ולפעמים על יושביו, כן נשרפו שלושה ילדים למוות , לא היה לאף אחד רגשות כלפי האזרח הקטן שלא רצה לעבורמרצונו .

גם לנו זה קרה ביום שישי אחד זאת הייתה שנת בחירות אני ואמי ז"ל הלכנו לשמוע פעיל בחירות בקולנועהשכונתי של מעברת דוד, כאשר יצאנו מבית הקולנוע ראינו אנשים צועקים שרפה, לא שיערנו שזה צריפנו. רצנובכל כוחנו וראינו את הצריף עולה בלהבות על יושביו. הצריף היה מלא מים שנשפכו, חצי צריף היה שרוף וכולם המומים. כן הם רצו שנעבור למקום אחר מפני שהאזור שגרנו היה מיועד לבניית בתים חדשים ליושבי המעברה .

לאט, לאט הפכנו ממעברת דוד למחנה דוד, אנחנו עברנו לצריף אחר שם גרנו עוד שבע שנים עד שעברנו לביתבנוי. תאמינו לי זה היה סיוט לגור עם עוד המון שכנים מעלינו ומתחתינו המון מריבות של שכנים זועמים. יש געגוע לתקופת הצריפים היינו כמו שאומרים כל ישראל חברים לכולם היו אותם הצרות מי בפרנסה ובריאות ולימודים חיי חברה תוססים עם בליל שפות .

לא היה צריף אחד שלא היה בו פשפשים ככל שניקינו ושפכנו פליט שהיום קוראים לזה תרסיס נגד ג'וקים, יוםאחד הם נעלמו . במעברה שלנו היו שני בתי ספר , אחד בית ספר שערים ממלכתי דתי בו למדתי היום הוא כברלא קיים והשני בית ספר נירים.

היה לנו אח במרפאה שקראו לו פוטרן! הוא היה מאוד נחמד ולכן המון פעמים הצקנו לו והוא היה תמיד סבלניאלינו. הוא היה איש ענק וגבוה ולמרות הכל היה בו טוב לב נדיר לילדי המעברה החצופים שלא היה להם מהלעשות בשעות אחר הצהרים. בשעות הפנאי או שהייתי עולה להר הכרמל הכרתי כל עץ וכל פרח ובקיץ ירדתיאת החוף ושם טבלתי את עצמי במשך שעות עד שהחשיך.

בילדותי הלכתי לקייטנות ותאמינו לי הם היו מרתקים , בין עצי האורן מתגעגעת לתקופה הזאת היא הייתהמרתקת, אף יום לא דמה לקודמו. הילדים של היום לא מכירים את הגליליות והחיפושיות והציפורים והפרחים.

מאלבום תמונות משפחתיותמסמכי עלייתנו לארץ

תמונה 1

  

תמונה 2

ואישורי כניסה לארץתמונה 3

מילון

הכרמל
הַכַּרְמֶל הוא שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים יש המשערים כי מקור השם הוא מהצירוף "כרם־אל" - כרמו של האל, מכיוון שהיה עשיר בכרמים ועצי פרי.

ציטוטים

”להקים מדינה משום כלום, זה היה מאוד קשה“

”הייתי עולה להר הכרמל הכרתי כל עץ וכל פרח“

הקשר הרב דורי