מאגר סיפורי מורשת

שמי בטי שמואלי. נולדתי בשנת 1939 בעיר סטרה/זגורה בבולגריה. אני קרויה על שם סבתי שקראו לה רבקה. שם משפחתי מההורים: אסא מצד אבא קטל מצד אמא. לאחר החתונה שמי שונה לשמואלי. יש לי אח אחד שגדול ממני בארבע שנים.

בגיל שנתיים עברנו את השואה בבולגריה וגרשו אותנו מבתינו. בגיל 5 חזרנו לבתים שלנו. בשנת 1948 הייתה המולה גדולה בבית, זכור לי לילה אחד שכל המשפחה ישבנו מסביב לרדיו לשמוע את ההודעה מהאום על הקמת מדינת ישראל. בבולגריה הייתי בגן נוצרי שהגננות היו נזירות. שרנו שם וגם בבית שירים בבולגרית. גדלתי במשפחה טובה ומפרגנת. התנועה הציונית הייתה מאוד מפותחת בבולגריה ובשנת 1949 יצאה בכל חודש אונייה מנמל בוגרסט לישראל. תוך שנה לא נשארו יהודים מתוך 50,000 נשארו בודדים. אנחנו עלינו באנייה בפברואר 1949 והגענו לנמל חיפה. משם העבירו אותנו לבית עולים בפרדס חנה ומשם עברנו לרמלה.

המעבר לארץ היה מאוד קשה. להתרגל לחיים חדשים זה לא היה קל ולימוד השפה העברית היה לא קל. את הילדים הקטנים שלא עברו בר מצווה לא לקחו לקיבוצים ואת הבוגרים יותר שלחו לקיבוצים. את אחי שלחו לכפר הנוער בן שמן. גדלתי ברמלה, גרנו בצריף עשוי מעץ, שני חדרים לכל משפחה, שירותים בחצר עשוי מבור לא נוח, מקלחת הייתה דוש מים קרים.

גידלתי משפחה יפה, אני נהנית מהנכדים והילדים. בחגים אנחנו יחד וזה גורם לשמחת חיים. בקרוב אהיה בת 80! עיסוקיי העיקריים לאחר יציאתי לגימלאות: רכזת של מועדון הבוגרים בבת ים, אני מבקרת בשלושה מועדונים של ניצולים שונים ולומדת בכיתת ותיקים בבי"ס בית וגן דרכא.

קרה לי מקרה טראומטי: אחי היה חייל. בזמן בשרותו הצבאי הוא ניפגע וניפצע קשה בראש בפעולה בכינרת בשנת 1955 נגד הסורים. הוא היה היה פצוע קשה וזה הכניס את כל המשפחה לטראומה ומאז חיי המשפחה השתנו לגמרי. היה קשה להתמודד עם המצב החדש בבית אבל היו גם מקרים שמחים בכל זאת הוא הקים משפחה טובה והיה אבא לחמישה ילדים, יהי זכרו ברוך.

לקובץ התיעוד המלא: 

הזוית האישית

בטי שמואלי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי ספיר פרץ. התכנית נערכה בביה״ס בית וגן דרכא בבת ים, התשע״ט.