מאגר סיפורי מורשת

שמי עדה עזורי לבית משפחת סחייק. נולדתי במדינת עיראק בעיר בגדאד, בשנת 1943. לצערי, אין לי זיכרונות משנותיי הראשונות. בביתי דברנו בשפה הערבית.

תמונת ילדות

בעיראק היו פוגרומים נגד היהודים. שליחים מהארץ שכנעו את היהודים לעלות לארץ. הקהילה היהודית החליטה לעלות לארץ ולוותר על האזרחות העיראקית ועל כל הרכוש הרב שהיה לנו, היהודים.

עם הורי ואחי בעיראק לפני עלייתנו ארצה

העלייה לארץ בשנות ה-50

עלינו לארץ במבצע "עזרה ונחמיה", בשנת 1951. "מבצע עזרא ונחמיה, הקרוי גם מבצע בבל או מבצע עולי בבל, הוא מבצע העלאת יהודי עיראק לישראל כחלק ממבצעי העלאת היהודים לישראל במהלך שנות ה-50. המבצע קרוי על שמם של עזרא ונחמיה, מנהיגים יהודים בבבל ובארץ ישראל בתחילת תקופת בית שני", (ויקיפדיה). רובו הגדול של המבצע נערך בשנים 1950–1951.

קשיי הקליטה בישראל

הייתי אז בת שבע וחצי. הגענו בטיסה לישראל והועברנו לשער העלייה בעתלית, שם שהינו כשלושה שבועות. גרנו במעברה. אני זוכרת שהיה זה חורף קשה. האוהלים עפו ברוח… בדצמבר 1951 היה חורף קשה במיוחד בישראל,  "באמצע חודש דצמבר 1951 פקדה את ישראל סופת רוח וגשם חריגה בעוצמתה. הסופה, שנמשכה כ-11 ימים ברציפות, פגעה במרבית חלקי המדינה… פגיעה קשה במיוחד נגרמה לעשרות מעברות עולים ברחבי המדינה" (ויקיפדיה).

להורי היה קשה מאוד להסתגל לחיים בארץ. בעיראק לאבא היה תפקיד מכובד מאוד. ההורים לא ידעו את השפה וכבודם נפגע. משפחת אמי, שעלתה לארץ לפנינו, כבר גרה בארץ מזה מספר שנים, הם אספו אותנו אליהם ועברנו לגור עמם בתל אביב, גרנו אתם כשנה. בתקופה הזאת הלכתי לבית ספר לכיתה ב'. היות ולא ידעתי את השפה, התלמידים היו צוחקים עלי, אולם תוך שלושה חדשים שלטתי בשפה העברית!

בהמשך עברנו לגור בעיר רמת-גן, שם גדלתי. למדתי בבית הספר היסודי 'יהלום' , בבית ספר זה למדתי יחד עם הילדים של ראש עירית רמת-גן, מר אברהם קריניצי. בהמשך, למדתי בבית הספר התיכון 'דביר'.

הייתי חברה בתנועת "הנוער העובד". בקיץ יצאנו, חברי התנוה, למחנות עבודה בקיבוצים, עבדנו בהתנדבות, ללא תשלום, כארבע שעות ביום. במסגרת תנועת הנוער בקרתי בקיבוצים רבים וחוויתי חוויות נהדרות. זכור לי כי ביום העצמאות נהגנו לצעוד ברחובות מטעם התנועה.

ההכרות עם סבא נורי (אורי)

סבא ואני נפגשנו בשנת 1961. ההיכרות בינינו נוצרה על ידי שידוך. היות והורי לא היו מעוניינים שאתגייס לצבא. תוך ארבעה חודשים התחתנו, בשנת 1962.

סבא נולד בבגדאד בתאריך 20.3.1935. הוא הגיע כנער בן 15 בעלייה הבלתי לגאלית, חסר כל, לקיבוץ דגניה שם שהה חודשים ספורים. ביחד עם אחיו פתח חנות מכולת ברחוב העלייה בתל אביב, שאפשרה לספק אוכל חיוני לבני המשפחה. לאחר כשנתיים הם פתחו חנות טקסטיל צנועה וקטנה, ברחוב נחלת בנימין 35. ברבות הימים טקסטיל אחים עזורי, החברה אשר הוקמה יחד עם חמשת אחיו, הפכה לאחת החברות הגדולות בארץ לייצור ויבוא בדים. השיתוף והחיבור הנדיר של עסק משפחתי שנוהל ללא דופי במשך עשרות שנים, היווה לילדיו דוגמה ומופת לחשיבותה ועוצמתה של המשפחה. כל חייו נורי פעל תוך אמונה מלאה באהבת הבריות ורצון לחבר ולגשר בין אנשים שונים לרבות בני משפחה.

ביום חתונתנו 1962

משפחתי

הייתי אימא צעירה בת 19 וחצי. בני הראשון דודי נולד בשנת 1963.לאחר מכאן נולדו חמשה ילדים נוספים.

עם בננו הבכור דודי – 1963

זו בתי יפית בילדותה, היא אימא של נכדתי סוף עמה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי

תכנית הקשר הרב דורי 

התקיימה בבית הספר אלחריזי , בתאריך 9.01.2011, התקיים מפגש הסיום וחולקו תעודות  למשתתפי התכנית.

סבתא עדה כותבת לנכדתה סוף במפגש סיום התכנית 

הנכדה סוף, כותבת לסבתא עדה, בסיום התכנית

"הטבעתי חותם" במדינת ישראל

במסגרת מפגשי תכנית הקשר הרב דורי, אחד מהמפגשים הוקדש לנושא זה, ובמפגש זה סיפרתי שבשנת 1983 האזנתי להרצאה של סוהרת מבית הסוהר נווה תירצה. התרגשתי מאד, ולאחר מכאן יצרתי קשר עם סוהרת זו.  הצעתי את עצמי להתנדבות, כך אימצתי אסירה, שהייתי מבקרת אותה פעם בשבוע,  במשך שנתיים. האסירה חיכתה למפגשים האלו. עם הזמן נותק הקשר.

תמונה משפחתית

המצגת של סבתא עדה והנכדה סוף

הזוית האישית

סבתא עדה: מאוד נהנינו לעבוד כצוות אני וסוף נכדתי, נוצר בנינו קשר אינטימי. אנו מודות לשרה לאוטמן ולאנה, על הליווי והתמיכה לאורך התכנית.

הערת מערכת: סבתא עדה השתתפה בתכנית בשנת 2010, סבתא עדה נפטרה לפני שנתיים וחצי, ביןחפציה, מצאה  בתה יפית חיימוביץ' את מסמכי תיעוד התכנית ושלחה אלינו. תודתנו לשרה לאוטמן מובילת התכנית בבית ספר אלחריזי ששמרה על כל המצגות ואיפשרה לנו לשחזר, להעלות ולפרסם את סיפורה של סבתא עדה ז"ל.

סבתא עדה עזורי נפטרה בטז" בתמוז תשע"ח 29.6.2018, סבא נורי עזורי נפטר בג' בסיוון  תש"ף 26.5.2020

יהי זכרם מבורך לעד