מאגר סיפורי מורשת

שמי אבישג דגן, אני רוצה לספר לכם את סיפורה של סבתא שלי, מצד אמי, רינה טויטו.

סבתי רינה נולדה ביט' חשון תש"ט בעיר קזבלנקה שבמרוקו, לאביה מסעוד ולאמה שמחה לבית משפחת אדרי. במשפחתה שמונה אחים ואחיות, ארבעה בנים וארבע בנות. סבתא שלי למדה במרוקו בבית ספר של "אליאנס". היא הייתה תלמידה מצטיינת ומאוד אהבה ללמוד. כבר בגיל שמונה ידעה לדבר ולכתוב בשפה נוספת, צרפתית, בנוסף לשפה המדוברת במרוקו. ואת השפה העברית למדה באולפן כאשר עלתה לארץ.

כאשר נשקפה סכנה ליהודים במרוקו מצד התושבים החליט אביה לעלות ארצה. המוסלמים תכננו לחטוף בנות יהודיות ולמכור אותן. השכן הערבי גילה באוזנו של סבא רבא שלי שמתכננים חלילה לחטוף גם את בתו סבתא שלי, לכן סבא רבא שלי פנה לסוכנות והפעיל את הקשרים במשפחה כדי לעלות ארצה במהירות האפשרית.

העלייה לארץ

בחשוון  תשי"ז 1956, בערב מלחמת סיני "מבצע קדש" עלתה משפחתה של סבתי ארצה. לאחר קשיים רבים ומניעות גדולות שעמדו בדרכם הם הצליחו להגשים את חלומם.

סבתי הייתה בת שמונה כשעלתה לארץ. הם הפליגו מקזבלנקה באנייה בשם "ארצה". ההפלגה הייתה קשה שכן העולים הסתתרו בבטן האנייה ועלו לארץ בסתר. מכיוון שהשלטונות במרוקו לא ראו את יציאת היהודים מארצם בעין טובה והערימו עליהם קשיים רבים. הם הפליגו חמישה ימים, ועגנו לבסוף בתחנת מעבר בעיר מרסיי שבצרפת. שם המתינו במחנה עם שאר העולים מצפון אפריקה כשלושה חודשים. היהודים עזרו אחד לשני בתקופה זו. הם העסיקו את הילדים בסיפורי צדיקים על האבות והאימהות לאחר תקופת המתנה זו עלו לארץ בציפייה ובהתרגשות רבה.

האנייה עגנה בנמל חיפה ומשם העבירו את סבתי ומשפחתה לישוב "שלומי" שבצפון, כשסבא רבא עלה לארץ הכריחו אותו לגזור את הפאות והזקן, אך הוא עמד על שלו ואמר שהוא לא גוזר כי כך צריך להראות יהודי.

באותה תקופה בארץ היה מחסור במזון ובתרופות, זו הייתה תקופת "הצנע", בתקופה זו חלקו תלושים לפי מספר הנפשות במשפחה וכך קיבלו אוכל בסיסי למחיה.

קולות אזעקה נשמעו ברחבי המדינה מיד בהגיעם לארץ, שכן פרצה מלחמת סיני – "מבצע קדש" הקשיים הרבים לא שברו את רוחם של בני המשפחה סבתי למדה באולפן יחד עם כל ילדי העולים. הם למדו יחד בכיתה אחת צעירים ובוגרים, סבתי והילדים שחקו בזמנם החופשי ביחד באהבה ובשמחה, תקופה זו זכורה חוויה מאחדת ומגבשת בארץ החדשה.

לאחר כשלוש שנים עברה המשפחה "לראשון לציון" למעברות, שכן רוב  המשפחה המורחבת גרה במרכז הארץ. סבתא רינה עזרה במאמץ המשפחתי וסייעה בפרנסה. היא יצאה לעבוד בגיל 16. בגיל 18 הכירה את סבי רפאל טויטו שעלה בשנה תש"ה לארץ מתוניס. הם נישאו ולהם נולדו שישה ילדים. ארבע בנות ושני בנים, נכדים ונינים ברוך ה', הם גידלו את ילדיהם לאחדות במשפחה, עזרה הדדית, אהבת התורה ושמירת המצוות.

כנכדה לסבתא היקרה שלי, אני נהנית לשבת על ידה ולשמוע ממנה את סיפורי ילדותה כך אני מעריכה יותר את הזכות שנפלה בחלקי להיוולד בארץ הקודש, וליהנות מהפרות של העלייה ארצה בשנים הראשונות של קום המדינה.

סבתא שלי מוכשרת ויצירתית מאד. יודעת לתפור בגדים יפים ומעוצבים, היא בשלנית מעולה, יודעת לאפות מטעמים מיוחדים ומתוקים. הכול מוגש למשפחה בטוב טעם ובשפע רב, בחיוך ובשמחה גדולה נותנת כל מה שיש לה באהבה עצומה. אוהבת ומפנקת את כל המשפחה ולא מחסירה מאתנו מאומה. היא אוהבת לארח אותנו בביתה. תמיד מציידת אותנו בהפתעות, מתנות ודברי מתיקה. אני לומדת ממנה הרבה חוכמת חיים ותעצומת נפש. אני למדתי מסבתא שלי להסתפק במועט, לא להתלונן, להסתכל תמיד על חצי כוס המלאה ולא לוותר על הקשיים שצצים בדרך. להאמין בבורא העולם שהכול יסתדר לטובה. לראות את החיים בעין טובה. לדעת שכל מה שקורה בהשגחה עליונה. לסמוך על עצמי שיש בי את הכוחות להגשים חלומות.

הקשר עם הרבי

לפני כ-15 שנה סבא שלי נפצע באצבע פצע קשה מאד, יום למחרת  הלך סבי לתפילת שחרית בבית הכנסת. בתום התפילה ניגש אליו אחד המתפללים ואמר לו: "אולי תבדוק את התפילין שלך".

סבי ענה לו: "קניתי תפילין חדשות לפני חודש, ובדקתי אותם לפני שבועיים והכל היה בסדר" כשסבא שלי חזר מתפילת שחרית סיפר זאת לסבתא שלי. סבתי ענתה לו: "אני לא מאמינה!!! חלמתי בלילה חלום על התפילין שלך "…

וסבתי התחילה לספר…

בחלומי ראיתי גבעה גבוהה והרבה חסידים התאספו סביבה. עליתי על הגבעה, ובראש הגבעה עמד הרבי בכבודו ובעצמו ונתן שיחה לחסידים. ופתאום הרבי מצביע עלי ואומר לי: "את, את, תגידי לבעלך שיבדוק את התפילין שלו". סבי בדק ובאמת התפילין היו פסולות. ובזכות החלום הזה סבתי התקרבה לחב"ד, וגם זכתה לטוס לאדמו"ר הזקן עם כל המשפחה המורחבת. אמי זכתה לראות את הרבי.

הזוית האישית

אבישג דגן: סבתא שלי גרה כעת באזור עם סבא שלי. אני באה אליהם לביקור לעיתים קרובות. אני מאחלת לה אריכות ימים ושנים טובות יחד עם סבא וכל המשפחה. שיהיה להם נחת מהילדים, הנכדים והנינים. ובקרוב ממש נזכה לגאולה השלימה.

כנכדה לסבתא היקרה שלי אני נהנית לשבת על ידה ולשמוע ממנה את סיפורי ילדותה כך אני מעריכה יותר את הזכות שנפלה בחלקי להיוולד בארץ הקודש וליהנות מהפרות של העלייה ארצה בשנים הראשונות של קום המדינה.