מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי, אהרון, הוא אבא של סבתא שלי הניה. אהרון נולד בפולין בעיירה קטנה ושמה סטרחוביץ', ליד עיר נמל גדולה שמה ראדום. אהרון נולד למשפחה דתית מאוד, לפני מלחמת העולם השנייה .אבא של סבא אהרון- ישראל התחתן כשהיה בן 18. הוא היה הבן העשירי לאחר תשע בנות, לכן הוא היה מאוד חשוב למשפחה כי הוא היה המשך השושלת למשפחת קומץ.

לרוע מזלו היה צריך להתגייס בגיל 21 ולהישלח רחוק מהבית, הדבר לא היה מקובל במשפחות דתיות וכדי להשתחרר מצו המדינה הדביקו את סבא ישראל במחלת הטיפוס שהינה מחלה זיהומית. גם אשתו רבקה נדבקה במחלה ושניהם נפטרו. וכך סבא רבא אהרון יחד עם אחיו חיים שהיה גדול ממנו נשארו יתומים.

אהרון היה בסה"כ בן שלוש ואחיו חיים היה בן שש כשהתייתמו. הם גדלו אצל הסבתות והסבים וחייהם היו לא קלים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה סבא רבא אהרון היה בן 18 והצליח תמיד לחמוק מגטאות וממחנות ריכוז. הוא חבר לשני בני דודים ששמם בניק וחיים ויחד הם ברחו לסיביר שברוסיה. עם אחיו חיים נותק הקשר ולפי דעתו אחיו חיים הצטרף לפרטיזנים הפולנים.

סבתא שלי סיפרה כי בהיותה ילדה אבא שלה תמיד חיפש את אחיו בכל האפשרויות הקיימות. ביד ושם נתן עדות. הייתה גם תוכנית ברדיו בשם "חיפוש קרובים" וכל המשפחה הייתה יושבת ומאזינה לתכנית.

אחרי מלחמת העולם השנייה סבא רבא שלי יחד עם סבתא רבתא ששמה בלה שהתחתנו ברוסיה, הגיעו למינכן שם בעלות הברית ואיגודים שונים כמו הבונד עזרו ליהודים. סבא רבא שלי קיבל כרטיס נסיעה לארצות הברית אך לא מימש אותו, כי באותו זמן פגש את בת דודתו פסה, שהייתה על משאית וכאשר קלטו אחד את השני ההתרגשות הייתה עצומה. זאת מכיוון שבאותו זמן על קירות הבתים במינכן היו רשימות של הניצולים וכולם חיפשו את יקיריהם. כשהוא שמע מפסה שהיא עולה לארץ ישראל, הוא  העדיף גם לעלות לארץ ישראל על מנת להיות קרוב לקרובת המשפחה שמצא אותה.

ב1949 הגיע בהפלגה באנייה ששמה מולדת עם אשתו בלה ובתם הבכורה חביבה שנולדה במינכן. סבתא שלי הניה ביתם השנייה נולדה בארץ.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "העמק המערבי" ביפעת