מאגר סיפורי מורשת

עלייה לארץ של עליזה (1949)

נולדתי בעיר זגרב שביוגוסלביה. (בהמשך, יוגוסלביה התחלקה לכמה מדינות וזגרב היא כיום עיר הבירה של קרואטיה). הגענו באנייה אחרי קום המדינה, ללא משפחה. הפנו אותנו לבית עולים. כעבור כמה זמן באו מהסוכנות היהודית לאסוף את הנוער ושלחו את הנוער לקיבוצים שונים ונוצרו "חברות נוער" בקיבוץ.

אותנו שלחו לקיבוץ שער הגולן בעמק הירדן, קרוב לכנרת. קיבוץ שער הגולן היה יפה מאוד. בקיץ היה חםמאוד. בשנה הראשונה שלי בארץ, ירד בכל הארץ שלג.

עבדנו חצי יום וחצי יום למדנו עברית, כי לא ידענו עברית מקודם. בקיבוץ דרשו מאתנו לדבר רק עברית כדישנלמד את השפה מהר. 

אנחנו היינו חברת נוער והיה עלינו לעבוד חצי יום וחצי יום למדנו עברית. היו לנו שלושה מדריכים. המדריכיםהקפידו שנדבר רק עברית לא רק בשיחות עם אנשי הקיבוץ אלא גם בכל השיחות בינינו.

הטילו עלי לעבוד במטעי הבננות של שער הגולן כלומר היה צורך לעבור בין השורות ולסמן עץ. והבננות עשו כתמים שחורים על החולצות וככה קראנו להם "חולצות בננה". המגורים של הנוער היו בצריפים בתוך הקיבוץ.

ההתנדבות שלי היום

כשיצאתי לגמלאות לפני כמה שנים, וכמובן היה לי הרבה זמן פנוי, חיפשתי תעסוקה .

החלטתי לעבוד בהתנדבות ,חיפשתי מסגרת מתאימה. חברה סיפרה לי על עמותת  "ידיד לחינוך"|"ידיד לחינוך היא עמותה שהוקמה ב-2008 השמה לה למטרה לשלב גמלאים במפעל התנדבותי במסגרת מערכת החינוך בישראל, בניסיון לשפרה". 

"העמותה מפעילה כאלף וחמש מאות מתנדבים ב-220 בתי ספר בכ-29 יישובים. אלו מקבלים הדרכהוהכשרה, ולאחר מכן מסייעים לבתי ספר בסביבת מגוריהם במשך כ-5 שעות שבועיות. נכון לאפריל 2011, נתרמו למעלה מ-180,000 שעות התנדבות למערכת החינוך."

עמותה זו התאימה לי ומיד הצטרפתי ברצון רב. עכשיו אני מתנדבת כבר שנה רביעית בשני בתי ספר בשז"ר וב"המגינים". אני עוזרת למורה הן בשיעורי אנגלית בכיתה והן במתן תמיכה לתלמידים באופן פרטני. אני מאוד אוהבת לעבוד עם הילדים בכיתות השונות.