מאגר סיפורי מורשת

הסבתא חנה לוין מספרת לנכדתה מושי רוטשילד.

נולדתי בפתח תקווה ושם עברו עלי שנות ילדותי. כשהגעתי לגיל שידוכים הוצע לי להתחתן עם בחור חבדני"ק, למה? מכיוון,  ששנינו, אני וסבא גרשון,  גרנו בפתח תקווה. וגם השדכנית ששידכה בינינו גרה בפתח תקוה, היא חשבה שזה שידוך טוב בשבילנו.  המשפחות הכירו אחת את השנייה, עוד משנות הילדות שלנו, שכן, ילדי שתי המשפחות למדו באותם מוסדות חינוך.

כשנפגשתי עם סבא הוא הסביר לי בפגישות מה זה אומר לגבי להתחתן עם חבדני"ק, ומה זה יחייב אותי. אחרי ששמעתי את כל מה שאני צריכה לקבל על עצמי, החלטתי בשמחה להצטרף לחב"ד. ולאורך כל הדרך השתדלתי תמיד לעשות את רצון הרבי, ולהקים בית חסידי ביחד עם סבא שלך. קיבלנו מהרבי ברכה מרגשת לחתונה.

שנה אחרי החתונה שלנו טסנו לרבי לחודש תשרי, לכל חודש החגים. מאד התרגשתי מהפגישה עם הרבי, ומכל מה שחוויתי במהלך החודש, כולל התוועדויות, תפילות ועוד.. זכינו להיכנס לרבי ליחידות וזה היה מאד מאד מרגש, הרבי ברך אותנו בבן זכר, ואחרי שנה נולד לנו תינוק. אני מודה לה' כל יום שזכיתי להיכנס לחב"ד.

הנכדה מושי ממשיכה את סיפורה של סבתא חנה.

לפני 31 שנה סבתא שלי עם אימא שלי היו אצל הרבי (זה היה הרבה אחרי הפעם הראשונה). אחת ההזדמנויות שהייתה להן, להיות ממש קרובות לרבי באותן השנים, ולקבל ממנו דולר לצדקה, היה בימי ראשון,  כאשר הרבי עמד במשך שעות ארוכות, וכל מי שרצה ברכה או עצה,  היה נעמד  ומחכה לתורו. (היה תור נפרד לגברים ותור נפרד לנשים) כל אחד כשהגיע תורו לעבור לפני הרבי, היה מקבל מהרבי דולר לשליחות מצווה – כדי לשים את הדולר לצדקה. וכך להיות שליח מצווה. כשהרבי נתן את הדולר, הוא בדרך כלל היה מברך את העובר מולו "בברכה והצלחה".

החסידים יודעים שיש בדולר סגולות גדולות, ולכן הם שומרים את הדולר שקיבלו מידו הקדושה של הרבי, ובמקומו הם שמים לצדקה דולר חלופי. וכך הם גם מקיימים את שליחות המצווה וגם משאירים בידם שטר לברכה והצלחה, שקיבלו מידו של הרבי.

אלפי אנשים מדי יום ראשון עברו כך לפני הרבי ומאז הם שומרים בידם את השטר מכל משמר ורק כשמישהו צריך סיוע מיוחד ברפואה, ישועה והצלחה הם יתנו את אחד הדולרים, שקיבלו מידו הקדושה של הרבי בהשאלה או אף מתנה. מכיוון שהתור היה תמיד ארוך מאד, ואלפי אנשים חיכו שם בחוץ לתורם, וגם הרבי  היה עומד במשך שעות על הרגליים,  השתדלו החסידים לא להתעכב ליד הרבי, אלא לקבל את הדולר ולהמשיך מיד הלאה. רק במקרים דחופים של צורך בברכה מיוחדת, היו משתדלים לנסח בקצרה ככל האפשר את הבקשה, על מנת לקבל ברכה והתייחסות של עצה או תשובה לנושא הבוער.

גם סבתא ואימא, באותו יום ראשון לפני שהן חזרו לארץ חיכו בסבלנות בחלוקת דולרים כמו כולם, ולא התכוונו לבקש ברכה מיוחדת, ואז סבתי ואמי קיבלו דולר, כשהרבי מציין שהם יתנו זאת לצדקה בארץ הקודש.. הן המשיכו בדרכן, ויצאו לעניינים שלהם כהכנה לחזרה לארץ.

כעבור מספר שעות חיפשו  את סבתא מהמזכירות של הרבי,  וביקשו ממנה שתגיע מיד למזכירות, כשהיא הגיעה למשרד, הם נתנו לה עשרה שקלים, שהרבי מסר בשבילה, כדי לתת לצדקה בארץ הקודש, סבתי לא הבינה על מה ולמה?…  הרי, כשהיא עברה לפני הרבי היא אפילו לא ציינה את שמה, והנה הרבי ידע לבד והביא לה עוד כסף מיוחד?! כמעט תמיד הרבי נותן רק דולר לצדקה? וזה היה משהו חריג ומיוחד.

השעה הייתה כבר מאוחרת, וסבתא נסעה ישר משם לשדה התעופה, עלתה למטוס וחיכתה להמראה כמו כולם, אבל כשהמטוס המריא, התגלתה תקלה חמורה בגלגלים, וכשהיה באוויר מנוע אחד הפסיק לפעול. כולם במטוס נבהלו מאוד, היה לחץ אדיר ומתח נורא , חוץ מסבתא שהבינה שהיא שליחת מצווה של הרבי ואין מה לדאוג.

הטייס הודיע במערכת ההגברה שצריך לרוקן את כל הדלק מהמנועים. לכן הם יסתובבו כעת ויעשו את זה, ואז ינחתו נחיתת אונס, כי אחרת המטוס עלול להתפוצץ בזמן הנחיתה.

ואמנם, כך  עשו,  המטוס שב על עקבותיו והגיע חזרה לשדה התעופה. הוא חג מעל השדה עד שכל הדלק בבטן המטוס התרוקן.  בינתיים הציפו את המסלול בקצף מיוחד,  צוותי ההצלה כבר הכינו  את כל אזור שדה התעופה  לנחיתה רכה של המטוס . ואכן, המטוס החליק בקצף ולא קרה כלום, וברוך השם הם נחתו בשלום!

וכל זה בזכות השליחות מצווה המיוחדת שהרבי נתן לסבתא שלי לתת בארץ הקודש, ניצל המטוס כולו עם כל הנוסעים!

הזוית האישית

סבתא חנה ונכדתה מושי, תיעדו ביחד את סיפורה של סבתא, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.