מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה, נולדתי בתל אביב בבית חולים הקריה בתאריך 15.2.1953, לאחותי הבכורה רות ולהוריי משה ורבקה וינשטיין, שעלו לישראל מפולין לפני מלחמת העולם השנייה, בשנת 1933.

אימא רבקה עלתה לישראל עם כל משפחתה והתגוררה בירושלים. סבי אברהם קלניץ היה בעלים של מלון המלך דוד. במאורעות תרפ"ט, במהלכם תקפו הערבים את הרובע היהודי, אילצו את סבי לקחת את משפחתו ולברוח על גבי עגלה רעועה רתומה לסוס בדרך משובשת בלילה לתל אביב. בדרום העיר תל אביב התיישבה כל המשפחה. סבי הקים מפעל ליצור קוביות קרח. סבי נהג להשתמש במשפט ששיקף את דעתו :"אין הרע שאינו יוצא לטובה".

באותם ימים איחסנו אוכל בקופסאות גדולות עם קוביות (בלוקים) של קרח. בישלו כל יום אוכל טרי כי אי אפשר היה להקפיא. אימא שלי למדה בבית ספר לבנות בנווה צדק בתל אביב. לאחר סיום לימודיה עבדה במפעל ליצור גופיות רטלווי. בשאר הזמן בילתה עם המשפחה בחוף הים ובעיר שהתחילה להתפתח. קריאת ספרים היתה אהבתה הגדולה.

אבא הגיע לארץ בעליית הנוער כפעיל בתנועת הצופים בפולין. כל משפחתו נשארה בעירה ידוובנה. הוא ושני אחיו הצליחו להגיע להיקלט בקבוץ. לימים נודע לו שכל משפחתו הושמדה בעיירה ע"י הפולנים לפני הגעת הנאצים. אבי עזב את הקיבוץ, עשה רישיון נהיגה ע"י המנדט ושירת בצבא הבריטי. לאחר מכן הקים עם חברים את האגודה השיתופית לתחבורה ציבורית, אגודת המקשר – לימים קאופרטיב דן! אבא בילה הרבה בבית קפה כסית בדיזנגוף ובשפת הים. לימים הכיר את אימא והקימו משפחה, שתחילתה הייתה ברחוב רש"י בתל אביב. לבסוף הגיעו לשיכון דן, לשכונה שהוקמה כדי לתת מגורים לנהגים באזור מרוכז. בשכנות התקיים כפר ערבי שייח מוניס והיו יחסי שכנות טובים עד להכרזת המדינה.

ילדותי היתה נפלאה בשכון דן, באזור של חרציות צבעוניות, סביונים וחמציצים. טיולים לשפת הירקון ולים, ילדות של טיולים בטבע. קריאת ספרים – לפני עידן הטלפון והטלווזיה. בהמשך הייתי בצופים לאורך שנים רבות כולל הדרכה וראש גדוד. לימודים בבית ספר תיכון. שירות צבאי מלא בחיל הקשר כמדריכה בקורס מסווג. כמובן שלאורך כל תקופת חיי המשפחה ואני עברנו את מלחמות קדש, מלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ושאר מבצעים ותקופות קשות ומסוכנות. המשכתי אחרי השרות הצבאי שלי ללימודים אקדמיים, נישואין ילדים והקמת משפחה.

למצגת התיעוד המלא: 

הזוית האישית

זהבה וינשטיים השתתפה בתענית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדתה שירה אלקלעי. התכנית נערכה בבית הספר אלחריזי בתל אבי-יפו, התשע״ט.