מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בגיל 14 רציתי לעלות לישראל

יוסף
יוסף וסילביה
יוסף חמו מספר על חייו במרוקו ובישראל
לפני 80 שנה הורי, נסים ודונה חמו, התחתנו. הביאו להם מתנה שלושה סטים של כוסות. נולדו להם שני ילדים: יוסף ואורי. אחרי שנתיים נפטר הבעל בגיל 28. האישה שהיא אמי נשארה אלמנה בגיל 18. אחרי שהילדים התחתנו ונולדו להם נכדים, היא התחתנה שוב בנישואים שניים בגיל 50. במשך כל השנים היא עבדה קשה לפרנס את הילדים.
אני, יוסף חמו, נולדתי בשנת 1936 בעיר פס במרוקו, להורים דינה וניסים חמו. שמי יוסף לקוח מהתנ"ך. אני הילד הבכור ויש לי אח קטן ממני בשנה ושלושה חודשים, קוראים  לו אורי על של אבא. חודש אחרי שאחי אורי הקטן נולד, אבא שלי נפטר ואני הייתי בן שנה וארבעה חודשים. אמא שלי גידלה אותנו בעיר פס, אך בשכנות במלח היו גרים בני משפחת מסעודי – משפחתה של אחות אמי, כך שילדיה היו כמו האחים שלי. אמא פרנסה אותנו, אני למדתי בחדר תלמוד עם הבנים. בגיל אחת עשרה וחצי חגגתי בר מצווה עם אחי הצעיר, שהיה בן תשע וחצי. אמא, שעבדה בקונדיטוריה והכינה עוגות וגלידות, הביאה אותן למסיבה. בגיל 11 אבי לא היה בין החיים. במרוקו בעיר פס עבדתי בצורפות והרווחתי בחודש אלף פרנק (כסף צרפתי).
בגיל ארבע עשרה, בשנת 1950, רציתי לעלות לארץ. הייתי רשום בסוכנות. כשעליתי לרכבת, אמא שלי הגיעה והורידה אותי כי היא לא הייתה מוכנה שאני אעזוב את מרוקו ואעלה לבד לישראל. לאחר כמה שנים (אחרי שכנועים רבים), אמא שלי הסכימה שנעלה לארץ. אני כבר הייתי בן 17 ואז עלינו עם כל המשפחה לארץ ישראל – שתי המשפחות : אני, אמא, אחי, סבא שלי והמשפחה של דודתי – היא, בעלה וחמשת ילדיהם.
כשהגענו לארץ לקחו אותנו למושב בדרום בשם "אימונים" ליד באר טוביה, שם עבדתי כחקלאי. אחרי שנה עברנו לגור בעכו. גרנו בצריפים, מצאתי כל מיני עבודות מזדמנות כמו עבודת כביש, למדתי טפסנות ועבדתי ב"סולל בונה" עד הצבא. ב-1958 התגייסתי לצה"ל ושירתתי בחיל השריון (עשיתי מילואים עד גיל 53. עברתי את מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל). אחרי השחרור בשנת 1962, עשיתי קורס מסגרות וישר מצאתי עבודה במספנות ישראל. בגיל עשרים ושבע וחצי הכרתי את אשתי סילביה. היא הייתה עולה חדשה. התחתנו בשנת 1965 אחרי חצי שנה של הכרות. האירוע היה באולם בחומות עכו. לאחר שנה נולדה לנו הבת הבכורה אתי , ואחר כך ניסים, איציק, שולי, ודינה. השם של ניסים הוא על שם אבא, הבת אסתר על שם סבתא, הבן איציק על שם סבא יצחק, הבת שולמית על שם חמותי והבת דינה על שם אמא שלי.
כיום יש לי 14 נכדים נפלאים. לפני ארבע שנים, בשנת 2009, אשתי סילביה נפטרה מהמחלה הקשה סרטן. ארבע שנים גרתי לבד בבית. לפני מספר חודשים בתי עברה לגור איתי יחד עם הבן שלה, הנכד היקר שלי, וכך נכנס לי אור לבית שוב. יהיה זכרה ברוך.
תמונה 1
החינה של הבת דינה ושמעון בשנת 1995

מילון

חינה
טקס טרום נישואים הנהוג בעדות המזרח

ציטוטים

”כיום יש לי 14 נכדים נפלאים“

הקשר הרב דורי