מאגר סיפורי מורשת

נולדתי חמש שנים לפני קום המדינה, בשנת 1943, בעיר תל אביב. בגיל חמש חגגתי עם משפחתי וכל העם את עצמאות המדינה. זכור לי שהייתה חגיגה גדולה, אחיותיי הגדולות  רקדו יחד.

מאיר בילדותו

למדתי בבית ספר יסודי תלמוד תורה שהיום הוא משמש  מכון לאומנות. בחופשים הייתי לומד אצל המורי (מורה לתורה בשכונה שלנו). אבי דגל בלימודים לאורך כל הזמן מפני שסבר כי ילד שמסתובב ברחוב מועד לפורענות.

בגרותי

כשהייתי בן 12  עברתי לקיבוץ גבעת חיים שם הוקמה חברת נוער בת ארבעים נערים ונערות, ילדי חוץ שבאו מהעיר. החיים בקיבוץ שונים מאד וההסתגלות הייתה קשה. במשך הזמן התרגלנו לצורת החיים השיתופית ואפילו נהנינו ממנה.

בקיבוץ עבדנו בכל עבודות המשק, חצי יום לומדים ובחצי השני עובדים. אני עבדתי בקיבוץ כעוזר חשמלאי ועד היום אני מתעסק בעבודות חשמל.

בגיל 17 וחצי התגייסתי לחיל הים ושירתתי בספינות מלחמה בתפקיד אלחוטן ימי. התפקיד עצמו הוא סודי ולכן הייתי חייב להשתמש בצופן בשליחת מברקים. לאחר שחרורי מהצבא המשכתי לשרת במילואים בחיל הים 42 ימים בשנה, עד גיל 49, ואז שוחררתי מתפקידי במילואים.

משפחתי

נולדתי להוריי, חנה וסעדיה, אשר עלו מתימן בשנת 1933. ללא סיוע מאיש הם נסעו בעגלת סוסים עד פורט סעיד שבמצרים ומשם בסירה ליפו. הגענו לתל אביב, הורי התגוררו בחדר אחד יחד עם ארבעת אחיי הבוגרים. החדר שימש במקור לאורוות סוסים ללא מטבח או חדרי שירותים.

הוריי היו אנשים תמים וישרים מכיוון שהם גדלו בבית שדגל בלימודי תורה ובעבודה. אבי ואמי עבדו קשה על מנת לפרנס אותנו, אבי עבד כמוביל ספרים בתלת אופן ואמי עבדה במשק בית – עבודות ניקיון. במשך היום האחיות הגדולות טיפלו באחים הצעירים מכיוון שהוריי היו מגיעים מאוחר מעבודתם.

ילדותנו הייתה קשה אך היינו שלמים עם מה שהיה לנו. כיום אנחנו שנים עשר אחים ואחיות ורובם גרים בקרבת תל אביב כך שאנחנו קרובים אחד לשני, פרט לאחותי הגדולה שמתגוררת זה חמישים שנה בלונדון, אך אנחנו שומרים על קשר ואף ביקרתי אצלה פעמים רבות. 

הוריי חנה וסעדיה