מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  בשנת 1945, בבגדד ליד נהר החידקל המפורסם שבעיראק.

הוריי לא חשבו לעלות ארצה והאמינו שיגדלו את חמשת ילדיהם בעירק. אהבנו את החיים בבגדד. בגיל 3 התחלתי את לימודיי בגן אליאנס ולמדתי צרפתית.

העלייה לישראל

בעקבות מלחמת השחרור סבי וסבתי וכל משפחתה של אמי עלו ארצה בשנת 1950, בגלל מיני שכנועים ופחדים. אחרי שכל בני משפחת אמי עלו ארצה נותרנו במשפחתי הגרעינית במיעוט שכן חלק גדול מהקהילה היהודית בבגדד עלה ארצה. בלחץ אמי שהתגעגעה מאד למשפחתה, לקרוביה ולחבריה, הוריי החליטו לעלות ארצה בשנת 1951 והיו בין אחרוני העולים.

אחרי שנרשמנו לעלייה לישראל סימנו לנו את הדרכונים, כך שתימנע חזרתנו לעיראק. כל נכסינו הוחרמו (הולאמו) ובהם הבית המפואר בו גרנו. טרם העלייה ארצה נכנסה משפחה של פליטים פלשתינים שהגיעו לעיראק לביתנו לבדוק את הבית שיקבלו כשאנחנו נעזוב. חבר משפחה מוסלמי, שעבד בקרבת מקום שמר עלינו וגרש אותם מהבית.

לפני העלייה התרגשתי מאד, הייתי בת 5 ולא הייתי מעורבת בכל הפרטים שהיו כרוכים בה. הלבישו אותי לנסיעה בבגדים רבים בגלל שלא נתנו לנו לקחת רכוש רב איתנו.

הגענו לארץ במטוס, זאת הייתה כמובן הטיסה הראשונה בה טסתי ואני זוכרת אותה עד היום, יושבת באחורי המטוס בצפיפות גדולה לצד אחיי. כשהגענו ארצה גרנו במחנה עולים בשער העלייה (עתלית).

גרנו שם זמן קצר, אבל אני זוכרת את הוריי בוכים והרבה חריזת שירים וקללות נגד ממשלת ישראל ובעיקר מי שעמד בראשה משה שרת. במחנה היו ביתנים גדולים ומגורים משותפים וחווינו גנבות של בגדים ורכוש. אני שיחקתי עם בני דודיי ולא הייתי עצובה כמו המבוגרים כי לא חוויתי את קשייהם. משם העבירו אתנו למעברת נחלת יהודה (ראשון לציון). לא יכולנו לסבול את המעברה מאחר

שגרנו באוהל שהיה מלוכלך ופרוץ. גרנו ליד פרדס, וטעמתי בפעם הראשונה בחיי אשכולית. הרגשתי רע מאד כי לא אהבתי את הטעם המר. אמי רזתה מאד מרוב צער וכולנו סבלנו מאד מהתנאים בהם גרנו ומהאקלים, כך נאלצו אמי ואבי לבקש ממשפחתה של אמי למצוא לנו דירה בתל-אביב על מנת שנוכל לצאת מהמעברה.

כשעזבנו את עיראק הברחנו כספים, תכשיטי זהב ויהלומים שאמי הצליחה להסתיר בעקבי נעליה. מאחר שבעיראק נהגו לנעול עקבים גם בגיל צעיר דברי ערך הוחבאו אפילו בעקבים של נעליי. באלה משפחת אמי קנתה לנו דירה בכיכר המושבות, כי המשפחה של אמי היו ותיקים יותר ממנו בשנה וחצי והכירו טוב יותר את המציאות הישראלית.

העשרה

נהר החידקל: "הוא אחד הנהרות החשובים בקדמת אסיה. מקורותיו במזרח טורקיה, ומשך רוב מהלכו הוא זורם בשטח עיראק. החידקל הוא אחד משני הנהרות העתיקים של מסופוטמיה (מסופוטמיה=בין הנהרות) לצד נהר הפרת".

שער העלייה: "היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",‏‏‏ בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה‏‏.‏"

תשע"ה