מאגר סיפורי מורשת

קבוצת דגניה ב'

נולדתי בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945. קראו לי אילן בגלל שנולדתי בט"ו בשבט. במלחמת השחרור, בזמן המלחמה, כשהסורים תקפו את קיבוצי דגניה, פינו את הילדים ואת האימהות לחיפה וגרנו חצי שנה בבית הספר "תל חי" בנווה שאנן. לאחר המלחמה חזרנו לדגניה ב' ובניגוד לקיבוצים אחרים שהילדים גרו במוסדות, אצלנו גרנו בבית ההורים. למדנו בבית הספר היסודי בדגניה א', ששימש בית ספר אזורי לכל הקיבוצים בעמק הירדן. מגיל 7 בערך עזרנו בעבודות הקיבוץ, כמו מסיק זיתים, עבודות בגינות הקיבוץ – סה"כ 3 שעות שבועיות בעבודות שונות. אבא שלי הגיע לדגניה ב' בשנת 1935 מווילנה, יחד עם אימא  והם התחתנו בדגניה ב' בשנת 1938. 

הסיפור עם המסטיק

בשנת 1948, אני כבר בן 3, קיבוץ דגניה א' ודגניה ב' מותקפים על ידי הסורים  שמנסים לכבוש את הקבוצה שלנו ואת דגניה א' השכנה. הוחלט במזכירות שהילדים והנשים יעברו לחיפה עד גמר הקרבות. המבצע החל בלילה. הגננות ריכזו את כל הילדים והילדות וכן את כל הנשים בקבוצה. כל הגברים נשארו להילחם על הבית. הכיוון היה "בית המוטור" על הירדן. זכור לי חושך מצריים ושאימא נותנת לי מסטיק מתוק וטעים. אנחנו הולכים לאורך בריכות הדגים בשורות ארוכות, בשקט בשקט, שהסורים לא ישמעו. ואז אירוע חריג: המסטיק נפל מהפה שלי לברכת הדגים והקונצרט מתחיל (התחלתי לצעוק). כל האמהות קופאות מפחד פן האויב ישמע את הצרחות שלי עולות ויורדות – ואני דורש מסטיק חלופי מיד. רק כשמגיע המסטיק המושיע, השקט חזר. הגענו לביתניה תחתית, ומשם עלינו לאלומות – קיבוץ על ראש ההר, ושם חיכו לנו האוטובוסים שהובילו אותנו ישר לחיפה, לבית ספר "תל-חי" בנווה שאנן. שם היינו בתקופת המלחמה חודשים רבים.

תשע"ו, 2016

העשרה: דגניה ב' נוסדה בשנת 1920, על ידי קיבוץ "עבודה" של בני העלייה השנייה. במאורעות 1936–1939, המכונים גם המרד הערבי הגדול, שימש המקום בסיס יציאה להקמת יישובי חומה ומגדל. במפקד בשנת 1931 נספרו 136 תושבים ונמנו 39 בתים. להמשך קריאה לחץ כאן