מאגר סיפורי מורשת

משפחתי כללה ששה ילדים, כולנו גרנו בשכירות בפרוורי שדליץ, ששה ילדים וכלבנו – קובי.

הכול היה יפה עד שיום אחד לפתע כלבנו התגלה ככלב לא מחוסן ובהיותי בן חמש ננשכתי על ידו והתגלה כי אני נושא במחלתו. זו הייתה תקופת עוני בשכונתי היהודית, הרפואה באזור לא הייתה מפותחת ובמקומות שכן הייתה רפואה מפותחת, משפחתי לא יכלה לממן זאת.

אבי אסף כספים מבני משפחתי הרחוקה, אשר גרו בארצות הברית ומבני המשפחה הקרובה, אשר גרו איתנו בפולין והוחלט שאני ואבי נטוס למדינה חדשה וצעירה שתקבל אותנו כיהודים ואולי תעזור לי להתרפא – מדינה ישראל. היה זה בשנת 1949, כשהמדינה הייתה כבת שנה, כאן בישראל, עברתי את הניתוח, שכלל טיפולים ולבסוף בשלל המאמצים – הבראתי.

אני בגיל חמש בישראל – בתחילת הטיפול

לאחר שהבראתי, חזרתי לביתי אשר בשדליץ והמשכתי ללמוד בבית הספר היסודי ובתיכון ועבדתי בחנות של דודיי. תמיד הרגשתי את העוינות כלפי משפחתי, עוינות שבאה מפי האזרחים הנוצרים שחיו יחד עימנו בשכונה ובעיר ובתור ילד ונער לקחתי את העוינות כדבר שקשה לחיות אתו ובהרגשה שלא יתמכו בי כיהודי בעיר.

במקביל מדינת ישראל החלה להתפתח ולהתפרסם בעולם כקולטת יהודים, ולכן החלטתי לעבור ללמוד שם מקצוע ולעבוד שם בנחת ורוגע יותר ממדינת לידתי.

הסתדרתי בארץ ללא משפחתי, היה לי חבר בארץ שעלה שנה לפני, ואצלו גרתי בחודש הראשון ולאחר מכן מצאו לי בסוכנות היהודית מקום נורמלי ומסודר שאוכל בו להשתקם ולהיות עצמאי, הייתי בן 19 אז, וזה הבית הראשון שבו גרתי לבד – בקיבוץ אשדות יעקוב מאוחד שם הכרתי חברים רבים.

 עם חברי בקיבוץ אשדות יעקב

עם חברי בקיבוץ (אני במרכז)

שנה לאחר שהייתי בקיבוץ ועבדתי שם כחלק מהחברה וסיימתי ללמוד עברית, עברתי לקורס מכינה לכניסה לטכניון ולאחר שנה של לימודים שם עברתי את מבחני הכניסה ונכנסתי ללמוד בפקולטה להנדסה אווירונאוטית. בנתיים גרתי עם הסטודנטים שבאו ממדינות שונות במעון "תמר" בחיפה.

לאחר ארבע שנים קיבלתי את תוארי כמהנדס אווירונאוטיקה והתחלתי לעבוד ב"תעשייה האווירית". את התואר שלי עשיתי כאן, אגיד לך יותר מזה, את אשתי עדינה הכרתי כאן וגם התחתנו כאן. הכרנו כשהתחלתי לעבוד כמהנדס ב"תעשייה האווירית" גרתי בדירות שכורות בערים כמו פתח תקווה, לוד ובקריית שלום ושם אחד מחבריי ללימודים הציע לי להכיר את בת דודתו – אשתי לעתיד. יום אחד הגעתי לביתם הכרתי איתה ויצאתי איתה ולאחר שמונה חודשים מהיום שהכרנו החלטנו להתחתן, ואת זה עשינו כאן – בישראל.

אני ועדינה ביום חתונתנו

הזוית האישית

יאיר (מתעד): אני אישית נהנתי מאוד מהכנת העבודה. בנוסף לדעתי זה חשוב לשמר סיפורים בעיקר על תקופה כזאת של הקמת המדינה בכלל ואנשים פרטיים בפרט. לסיכום אני חושב שזה חוויה חיובית ואני מאחל לכולם לעבור אותה.