מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא מזל מספרת לנכדתה עדין

מזל ועדין
מזל ועדין
סיפור על משפחה בארץ ישראל

שמי מזל פישמן סבתא של עדין פישמן, עמה אני השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר ויחד תיעדנו את סיפורי.

העיר והבית בו גדלתי

העיר והבית בו גדלתי היה ביפו, זוג הורים ושתי אחיות: אני ואחותי בקי. אבא שלי אהרון בצלאל, נולד בעיר העתיקה ירושלים, ולסבא שלי שמעיה בצלאל הייתה לו מאפיה, אז לא היו תנורים וגז בכל הבתים ולכן האנשים היו מביאים את הסירים למאפיה ומבשלים.

אימא שלי, סבתא רבתא של עדין עלתה מבולגריה ושמה אידה לויה. שם המשפחה הקודם שלי לפני פישמן היה בצלאל. במשפחה של אבא שלי היו חמישה ילדים שגדלו בעיר העתיקה, בירושלים. אימא שלהם נפטרה כשהם היו צעירים ואבא שלו התחתן שנית עם המטפלת ונולדו להם עוד שתי אחיות חורגות.

בגיל 14 אבא שלי התגייס לצבא הבריטי וכמובן זייף את גילו כדי להתקבל. הוא לחם יחד עם הבריטים במלחמת העולם השנייה. בשלב מסויים הוא נפל בשבי, מכיוון שהיה שייך לצבא הבריטי הם אמנם סבלו  בשבי, אבל הם היו תחת פיקוח של הצלב האדום.

כשאבא שלי חזר מהמלחמה הוא גר ביפו ושם הוא הכיר את אימא שלי שעלתה מבולגריה. אנחנו הילדים כמו שנאמר גדלנו ביפו. אנחנו הילדים עבדנו, כדי שיהיה לנו כסף. היה מפעל לידינו שהיינו יושבות שם על שמיכת וממלאות פחי חמוצים גדולים, עבור כל פח היינו מרוויחות 75 גרושים.

בבתים היה לנו מקרר שקירר על קרח. כל יום הייתה עוברת ליד ביתנו עגלה עם סוס וכל יום סבתא הייתה שולחת אותי להביא רבע בלוק קרח למקרר.

מכיוון שלא היו אז טלוויזיות שיחקנו בעיקר בחוץ במשחקים שונים: קלאס, חמש אבנים, מחבואים, תופסת, וארץ אדמה. במשחק ארץ אדמה היינו מגדירים גבולות בין ילד לילד והילד שתורו לשחק היה לוקח סכין והיה לוקח מחברו את החלק שהוא רוצה, כדי להגדיל את הארץ שלו. לאט לאט עד שלחברו לא נשארה אדמה ואז אותו הילד שהיה לו שטח אדמה הכי גדול היה מנצח. בנוסף היו לי תחביבים: אימא שלי לימדה אותי לסרוג ובנוסף היינו עושות תמונות רקומות.

בית ספר יסודי למדתי ביפו והוא נקרא הנגב. בקייטנות האוכל שהיינו מקבלים היה לחמנייה ושוקו וזה היה מעדן. לאחר סיום הלימודים בבית הספר היסודי למדתי בתיכון את מקצוע הלבורנטיות ובשנה זו הכרתי את סבא זאביק (זאב), סבא של עדין.

הייתה לי חברה שהיא הזמינה אותי לצאת והייתה עם חבר שלה והביאו עוד חבר, אני חיכיתי להם בבית הורי עם עוד חברה, כשראיתי שהם מאחרים, אז ביקשתי מאבא שלי שיקח אותנו לדיזינגוף. אנחנו טיילנו שם ופתאום אני רואה אותם ואז סיפרו לי שהם היו אצל הורי ואבי אמר להם שנסענו לתל אביב, אז הם נסעו אחרינו ומצאו אותנו.

במהלך החברות פרצה מלחמת יום הכיפורים וזאביק היה בשארם אשייך. אני התגייסתי בזמן הזה לצבא ובטירונות הכנו מנות קרב לחיילים וזאת הייתה הטירונות שלנו. לאחר המלחמה גם אני עברתי לשארם אשייך כלבורנטית, תפקידי היה לבדוק את הדלק של המטוסים. לאחר שלושה חודשים בתפקיד זה, חזרתי לאזור המרכז כי זאביק הציע לי נישואים והתחתנו בתאריך 6 באפריל בשנת 1974,  בהמשך נולדו לנו שלושה ילדים: אמיר אבא של עדין, אייל, דוד של עדין, ודנה דודה של עדין. כיום אני סבתא לשמונה נכדים.

בהופעה המרשימה של תלמידי הכיתה יחד עם הסבים והסבתות בשירו של עידן רייכל ליום המשפחה

תמונה 1

הזוית האישית

ברכות לסבים ולסבתות במפגש סיום תכנית הקשר הרב דורי

תמונה 2

מילון

לבורנטית
לַבּוֹרַנְט (בעברית מַעְבְּדָן) הוא אדם העוסק בניהול מעבדה ובפיקוח על העבודה ועל הניסויים שמתבצעים בה. הלבורנט דואג להכין חומרים בתחילת כל ניסוי, לארגן כלים ואף לעיתים קרובות לבצע את הניסוי. תפקיד הלבורנט הוא סידור המעבדה, הכנת החומרים והכלים וביצוע הניסויים והפיקוח עליהם.

ציטוטים

”"אם תאמין בדבר אז הוא יתקיים"“

הקשר הרב דורי