מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת

רחל והנכדה אלמוג
רחל ואימה
סיפור חיי הינו אהבתי לפרחי ארץ ישראל

"רק על עצמי לספר ידעתי…"  (המשוררת רחל)

אני קרויה ע"ש סבתי ז"ל, אמו של אבי. נולדתי ב- 16.2.1949 בבית ערבי נטוש בו התגוררו הורי. מאחר וזו הייתה התקופה שלאחר קום המדינה, אמבולנסים היו נדירים והלידה הייתה בבית. מיקומי במשפחה הינו אמצעי. יש לי אח בכור ושמו דוד ואחות צעירה ממני ב- 7 שנים ושמה חסיה (הקרויה על שם סבתי אשר נספתה בשואה).

מסיפורים ששמעתי בילדותי שם משפחתנו היה "אילברג",שפירושו "הר-שמן". אך בעת שאבי ומשפחתו הגיעו לסיביר, בתחילתה של מלחמת העולם השנייה, הרוסים התקשו להגות את שמו וקראו לו "אולברג". אבי היה בעל השכלה גבוהה היו לו מספר אחים ואחות ולמשפחתו היה עסק "גלנטריה" שהיא חנות סדקית ובגדים.

הם גרו באזור גליציה בפולין (כיום נחשב כחלק מאוקראינה) בעיר טרנופול.

אחותו הבכורה עלתה לישראל בשנת 1936. היא הייתה בין מקימי קיבוץ יגור על צלע הר הכרמל, באדמה השחורה המיוחדת לאזור זה.

בפרוץ מלחה"ע השנייה אבי כבר היה נשוי ואבא לילדה קטנה, אך עם פלישת הגרמנים לפולין, הם החלו לכתר את אזורי המגורים של היהודים והפכו אותם לגטאות. אבי, בלית ברירה, החליט לעזוב הכל ואת כולם, וברח לעבר האזור בפולין שהיה בשליטת הרוסים. הרוסים הגדירו אנשים אלו כ"נתינים בלתי רצויים" והגלו אותם לסיביר. אבי שרד את שנות מלחה"ע בקושי רב, בתנאי מחיה תת אנושיים אך הצליח לשרוד ולהישאר בחיים. כל משפחתו נספתה בשואה והיחידה שנותרה בחיים זו אחותו שגרה בקיבוץ יגור. זכורני שלדודתי הייתה גינה יפיפייה. מגיל צעיר הייתי נוסעת בחופשות לקיבוץ והייתי מתפעלת מהפרחים שטיפחה: דליות, רקפות בר ועצי פרי למיניהם.

אימי נולדה וגדלה בפולין באזור הנקרא "בייאלה פודלסקה", אזור יפהפה, מיוער עם פירות יער לרוב והרבה פטריות. בפרוץ מלחה"ע השנייה אימי ברחה מעיר מולדתה לסיביר. בזכות העובדה שהורי ברחו מבתיהם, הם הצליחו לשרוד את השואה האיומה. לאחר המלחמה הורי הגיעו (בנפרד) ל"קיבוצים" בגרמניה, בהגדרת "שארית הפליטה", ושם הכירו ונישאו. אחי הבכור נולד בגרמניה.

בתאריך 12.1948 הם עלו לארץ ישראל באוניית משא. הם הובאו למחנות העולים בפרדס חנה ושם שקלו לגור בקיבוץ יגור, אך הלינה הנפרדת לא הייתה לרוחם והם הוסעו לעיר לוד. כילדה לניצולי שואה חרוט בי הזכרון שאמי היתה יושבת באופן קבוע כל יום ליד מקלט הרדיו ומקשיבה לתוכנית "חיפושי קרובים" וזאת על מנת שאולי מישהו ממשפחתה שרד את השואה. לצערי לא קרה הנס.

האהבה שלי לצמחי הבר בארץ ישראל היא אהבה השזורה לכל אורך חיי ואני משתדלת להנחיל אותה לדורות הבאים אחרי.

"אהבה היא קבוצת רגשות לתחושה של חיבה עזה…."

זו ממש ההרגשה והתחושה שאני מרגישה כשאני רואה פרח בר. מאז ומתמיד אני נלהבת לראות את פרחי הבר של ארץ ישראל. בלכתי בדרך או בנסיעה ברכב, אני מבחינה לאורך כל השנה בפרחי הרבים הצומחים, כל אחד בעונה שלו. זו פשוט התרוממות רוח עבורי.

הראשונים לפרוח הם הסביונים. בראותי אפילו סביון בודד, שלא לומר מרבדים גדולים, עיני צדה אותם ואני פשוט מתלהבת. מי שנמצא בסביבתי באותו הרגע, נסחף יחד איתי בהתלהבות. אני בקיאה בנושא ומרחיבה בהסבר כי הפריחה מתרחשת בגלים של צבעים. ראשונים הצהובים – סביונים וחרציות, אח"כ הכתומים. אחריהם פורחים הסגולים – רקפות, לוע הארי ואחריהם מניצים האדומים, קודם הכלניות והצבעונים ואח"כ פרגים.

מגיל צעיר אהבתי את פרחי הבר. הייתי נוהגת ללכת ל"גבעת הכלניות". הייתי צועדת לבדי, מרחק רב ומתפעלת מהכלניות הרבות שצמחו בגבעה. פרחי בר נוספים אשר גדלו באזורי: כרכומים, ציפורני חתול, דם המכבים, לוע הארי ועוד.

מסיפורי אימי על אהבתי הגדולה לפרחים בגיל צעיר מאוד, זכור לי כי הייתי מבטאת את המילה "פרחים" באידיש בצורה לא נכונה ומשעשעת!! לא הדאיג אותי שירד גשם, שהאדמה בוצית או שקר, הייתי הולכת לשוטט בשדות ובגבעות ומביאה הביתה פרחי בר (אז טרם נחקק החוק לשמירה על פרחי הבר).

כשילדי היו קטנים היינו נוהגים לנסוע בחורף בשבתות, יחד עם הורי, ליערות "בן-שמן" לקטוף פטריות. אימי הכירה את סוגי הפטריות, ידעה להבדיל בין אלו הראויות למאכל ובין אלו האסורות, והורתה לנו את מה יש לקטוף. ביער היו גם הרבה מאוד פרחים. התלהבתי מכל פרח, והסברתי לילדי על פרחי הבר והסוגים  השונים.

בטיולינו בכל שבת, הייתי מראה ומצביעה, והילדים היו אומרים "שוב פרחים…..". הסברתי להם על הנרקיסים, הכלניות, הרקפות, על שיחים למיניהם ועל עצי מחט רבים.

2017-03-21-photo-00001411

בכל עונה של פריחת פרח מסוים הייתי ממהרת לנסוע לאזור שבו הוא צומח: נוסעת עד לכניסה של קיבוץ נען לראות צבעונים, לאנדרטה בבאר שבע לראות את אירוס הנגב. לשמורת פולג לראות אירוסים.

היו לנו קרובי משפחה בערד ובכל נסיעה לשם בחורף, היינו עוצרים בשמורת הטבע "פורה" לראות את מרבדי הכלניות וטיילנו בחווה לקטיף עצמי של נוריות.

כשהחלו לפרסם על פריחת הכלניות בדרום, נסענו במיוחד לצפות בהן  בבתרונות רוחמה. נסענו גם לרמת דוד לראות את מרבדי הכלניות הצבעוניות. בדרכנו לקיבוץ נגבה בקרנו ב"גבעת תום ותומר", אתר שהקים ומטפח אבי אחד מהנספים בתאונת המסוקים, לזכרם של בנו ועוד חייל מהסביבה. באתר הוא מגדל את כל צמחי ארץ ישראל. בחורף המקום פורח בשלל פרחי ארץ ישראל. קרה לא אחת כשטיילנו ליד שדות חרושים, ראינו לפתע נרקיסים פורחים להם מתוך התלמים. מראה תמים לכאורה זה, המרגש במיוחד אותי!

כשעברנו להתגורר בבית קרקע, הייתה לנו גינה גדולה בה מימשתי את אהבתי הגדולה פרחים ולצומח. גידלנו בה עצי פרי, גפן, שיח צבר (שהניב פירות רבים), ירקות, פרחי בר, פרחים תרבותיים, תות שדה ועשרות רבות של קקטוסים. הנכדים ראו ולמדו כיצד צומח תות, קטפו פרי הדר מהעצים (לימונים, תפוזי דם ואשכוליות), ענבים ופסיפלורה. עם נכדתי אלמוג בילינו הרבה ביערות. ביער בן-שמן חיפשנו פטריות, ליער נחשון נסענו במיוחד כדי לראות את פריחת התורמוסים וביער הראל ראינו רקפות (ראו תמונה מצורפת). טילנו אל עצי התות וקטפנו ביחד תותים.

לאחרונה עזבנו את הבית ועברנו להתגורר בדירה. האהבה שלי לפרחים ולצומח נשארה ומרפסת הדירה שוב מלאה בקקטוסים לרוב, שתיל תות שדה, רקפת, צמחי תבלין ופרחי נוי.

הזוית האישית

כהרגלנו, אנו ממשיכים לטייל וליהנות מפרחי הבר לאורכה ולרוחבה של הארץ- בהרי הכרמל, הרי ירושלים ועוד. ביקרנו במשתלות לרוב ולימדתי אותה על הפרחים וברכבי נמצא תמיד מגדיר צמחי בר, אלמוג מתעניינת בו ואנו מזהים פרחי בר שהיא מכירה.

הצלחתי להעביר את ההתעניינות והאהבה לפרחים  גם לנכדתי ועל כך אני מאושרת מאד! 

מילון

פרחי בר מוגנים
במדינת ישראל קיים חוק (33 א\\\'). עפ\\\"י החוק הוכנו תקנות שלפיהן נאסר קטיפה, עקירה ומכירה של כמה עשרות מינים של פרחי בר. ביניהם צבעוני הרים, דרדר כחול, דם המכבים, נרקיס, רקפת, סתוונית, כלנית, אירוס, תורמוס.

שארית הפליטה
הם היהודים ששרדו את השואה, המשטר והכיבוש של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. כך נקראים במחקר ההיסטורי ניצולי השואה בשנים הראשונות לאחר סיום

גלנטריה
מצרפתית: (galanterie) הם מוצרי עזר קטנים לתפירה ורקמה כגון חוטים, מחטים, מסרגות, כפתורים, טלאים, אצבעונים ,חוטי סריגה מצמר ובדים.בחנויות אלו נמכרים לעתים גם אביזרי אופנה כגון גרביים, צעיפים וכפפות. בקרב יהודי השטעטל היו סוחרי סדקית שסבבו עם מרכולתם בין העיירות.

ציטוטים

”הצלחתי להעביר את ההתעניינות והאהבה לפרחים גם לנכדתי ועל כך אני מאושרת מאד!“

הקשר הרב דורי