ארץ ישראל היא הארץ האהובה שלי
שמי אלישבע שוורצבורד נולדתי בי"א תמוז תשי"א באנגליה. נולדתי להורי אוסתין (אברהם) ומרגריט (מלכה) אברהמס .
אבא שלי ע"ה נולד למשפחה מתבוללת ועשירה באנגליה הוא כמעט לא ידע על יהדותו דבר. בשנות ינקותו, מטפלת פרטית טיפלה וגידלה אותו. וכשגדל הוא למד בבית ספר אנגלי, יוקרתי .
אימי נולדה באנגליה למשפחה שומרת מצוות, היא גדלה באנגליה. בתקופת מלחמת העולם השנייה אימי עבדה בתור אם בית בהוסטל של ילדים שהוברחו מארצות מזרח אירופה,כדי להציל אותם מהתופת שהתחולל שם. אימי התחתנה וילדה את אחותי דינה .אימי התאלמנה בגיל צעיר. בעלה שהיה טייס בצבא הצרפתי,לחם נגד הגרמנים ונפל בקרב.
שלוש שנים לאחר נישואי הוריי, סבי, אביה של אימי, שהתגורר באנגליה חלה, אימי עם המשפחה נאלצו לחזור לאנגליה ולסעוד את סבי. סבי נפטר אולם הוריי המשיכו . לגור שם.
היה שם בית הכנסת מאוד מרשים שאבי היה אחראי לתפעל אותו . אנחנו הילדים נהנו מאוד לעזור לו בעבודות השונות, לדוגמה: בבית הכנסת דלק נר תמיד שהיה צורך מידי פעם למלא בו שמן זית, אהבנו לעלות ולהוריד את החוטים המיוחדים שחיברו את הנר למקומו.
כשהייתי בת תשע הוריי הפסיקו לעבוד שם, ועברנו למקום המגורים שגרנו בו כשסבי היה חי. לאחר תקופה הציעו לאבי לחזור לרמסגייט, הפעם בתפקיד של שמש ושומר המקום.
הייתי אז בגיל אחת עשרה, שם נשארנו עד שעליתי לארץ בגיל שמונה עשרה. בית הספר בו למדתי היה ממשלתי – כללי, בבית הספר למדו יהודים ושאינם יהודים. אחיי, לעומתי, בחלק מזמנם למדו בבתי ספר יהודיים .
עברתי קשיים רבים בבית הספר, משום שהייתי היהודייה הדתית היחידה בכל בית הספר למשל: בבוקר כשהייתה "תפילה" יצאתי מהכיתה וחיכיתי בחוץ עד לסיומה. אני גם לא יכולתי לאכול מהמאכלים של חבריי וחברותיי,גם לא את האוכל שהגישו במסיבות. וכן את ארוחות הצהריים שקיבלנו בחדר אוכל. בשיעורי הבישול הייתי לפעמים מבשלת ומיד לאחר השיעור הייתי מחלקת לכולם את כל מה שהכנתי.
בימי שישי הלמודים הסתיימו בשעה ארבע, בעונת החורף הייתי בבעיה, מכיוון שהשבת נכנסה בשעה מוקדמת ולא יכולתי להמשיך ללמוד עד לסיום הלימודים. נאלצתי להביא פתק בקשה לשחרור מוקדם, לא תמיד הסכימו לקבל אותו ממני ונשלחתי למנהל. ראיתי איך כל התלמידים מסתכלים עלי בתמיהה "למה אני משתחררת לעיתים קרובות כל כך?" כמובן, שהדבר חזר על עצמו גם בערבי החגים. נעדרתי משעורי ה"תנ"ך" מכיוון, שהם לא תאמו את רוח היהדות. אחד המורים שלי לא אהב יהודים,ולכן הוא החליט שלא לאפשר לי "חופשה", הוא תמיד דאג לתת רק לי עבודה הביתה.
כדי להשלים את לימודי היהדות, ביקרתי ב"תלמוד תורה" בימי ראשון ועוד פעמיים באמצע השבוע לאחר יום הלימודים בבית הספר. שם למדתי על היהדות באופן כללי: על החגים, תפילות ותנ"ך.
בגיל 18 כשסיימתי את לימודי התיכון, עליתי לישראל לקיבוץ "לביא" במסגרת "בני עקיבא" . הייתה לנו תוכנית מיוחדת שהייתה מיועדת לנו בלבד. בבקרים למדנו באולפן את השפה העברית ואחר הצהריים עבדנו. אני עבדתי בבית הילדים עם הפעוטות בני שנה וחצי. מאוד נהניתי בעבודה ובשלב שהתחלנו לעבוד יום שלם בקיבוץ, זאת הייתה העבודה הקבועה שלי.
אחרי שסיימתי את שנת ההכשרה בקיבוץ לביא לא רציתי לחזור לאנגליה. למרות שהתגעגעתי מאוד למשפחתי. הוריי הסכימו שאשאר בארץ, בתנאי שאלך ללמוד. קיבלתי את התנאי שלהם והתחלתי ללמוד באוניברסיטת "בר אילן" למדתי ספרות אנגלית. הייתה לי חברה טובה שלמדה יחד איתי.
מילון
משה מנטיפיוריהיה נדבן ושתדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות ידוע גם בתואר 'השר משה מנטיפיורי'.
קרית ארבע
התישבות עירונית השוכנת מזרחית לעיר חברון