מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ארץ ישראל היא הארץ האהובה שלי

סבתא אלישבע שוורצבורד המספרת
חנה שוורצבורד
לא רציתי לחזור לאנגליה למרות שהתגעגעתי למשפחתי.

שמי אלישבע שוורצבורד  נולדתי בי"א תמוז תשי"א באנגליה. נולדתי להורי אוסתין (אברהם) ומרגריט (מלכה) אברהמס .

אבא שלי ע"ה נולד למשפחה מתבוללת ועשירה באנגליה הוא כמעט לא ידע על יהדותו דבר. בשנות ינקותו, מטפלת פרטית טיפלה וגידלה אותו. וכשגדל הוא למד בבית ספר אנגלי, יוקרתי .

בהיותו בגיל 30 בערך אבי חלה ואושפז בבית חולים למעלה משישה חודשים, שם הוא פגש לראשונה, יהודי שדיבר איתו על ארץ ישראל . לאחר שאבי החלים, הוא החליט לבדוק מהי ארץ ישראל?היה זה בשנת 1935 אבי הגיע לארץ לבקר ולהכיר אותה. בארץ ישראל הוא פגש קרוב משפחה רחוק ,שדרכו הוא חזר בתשובה .

אימי נולדה באנגליה למשפחה שומרת מצוות, היא גדלה באנגליה. בתקופת מלחמת העולם השנייה  אימי עבדה בתור אם בית בהוסטל של ילדים שהוברחו מארצות מזרח אירופה,כדי להציל אותם מהתופת שהתחולל שם. אימי התחתנה וילדה את אחותי דינה .אימי התאלמנה בגיל צעיר. בעלה שהיה טייס בצבא הצרפתי,לחם  נגד הגרמנים ונפל בקרב.

קרובי המשפחה ש"אימצו" את אבי בארץ, היו  דודתי, דינה, אחות אימי ומשפחתה. הם הציעו לשדך את אבי לאימי. אמנם, ההצעה התקבלה והוריי התחתנו בארץ ישראל בחודש ניסן תש"א.

שלוש שנים לאחר נישואי הוריי, סבי, אביה של אימי, שהתגורר באנגליה חלה, אימי עם המשפחה נאלצו  לחזור לאנגליה ולסעוד את סבי. סבי נפטר אולם הוריי המשיכו . לגור שם.

הוריי החליטו לחפש עבודה מתאימה.  הם מצאו באחד העיתונים החרדיים מודעת דרושים. "מחפשים אב ואם בית דוברי צרפתית, לישיבה של בחורים מצפון אפריקה".  הוריי פנו למנהלי הישיבה  והם התקבלו לעבודה. הוריי עברו לגור שם. לרמסגייט  שבמזרח אנגליה .
רמסג'ייט הוא מקום שהתפרסם תודות  לסר משה מונטפיורי שהיה יהודי עשיר ועסקן מפורסם. הישיבה הייתה ממוקמת בבתים שהוא בנה בשטח שלו.
 השר משה מנטיפיורי
תמונה 1
כילדה היה לי מאוד מעניין לגור שם. היה במקום מוזיאון של כל מיני פריטים שהיו שייכים לו וליהדות בכלל.  אחי ואני  ידענו כבר להדריך קבוצות תיירים  שבאו לבקר ולראות את המקום. קבריהם של משה מונטפיורי ואשתו נמצאים גם בשטח שלהם, ומכיוון שהוא שיפץ את קבר רחל אימנו בארץ ישראל, הוא בנה גם את קברו בדגם זהה לקבר רחל.

היה שם בית הכנסת מאוד מרשים שאבי היה אחראי לתפעל אותו . אנחנו הילדים נהנו מאוד לעזור לו בעבודות השונות, לדוגמה: בבית הכנסת דלק נר תמיד שהיה צורך מידי פעם למלא בו שמן זית, אהבנו לעלות ולהוריד את החוטים המיוחדים שחיברו את הנר למקומו.

כשהייתי בת תשע הוריי הפסיקו לעבוד שם, ועברנו למקום המגורים שגרנו בו כשסבי היה חי. לאחר  תקופה הציעו לאבי לחזור לרמסגייט, הפעם  בתפקיד של שמש ושומר המקום.

מכיוון שהישיבה העתיקה את מקומה למקום אחר. היינו מגיעים אליו רק בחופשות שלנו. לבלות איתו וברוב הזמן הוא היה לבד.
לאחר שנתיים או שלוש אימי מצאה עבודה בעיר ברמינגהאם, הנמצאת במרכז אנגליה בתפקיד של אם בית בפנימיה יהודית לבחורים שלמדו באוניברסיטה בעיר.

הייתי אז בגיל אחת עשרה, שם נשארנו עד שעליתי לארץ בגיל  שמונה עשרה. בית הספר בו למדתי היה ממשלתי – כללי, בבית הספר למדו יהודים ושאינם יהודים. אחיי, לעומתי, בחלק מזמנם למדו בבתי ספר יהודיים .

עברתי קשיים רבים בבית הספר, משום שהייתי היהודייה הדתית היחידה בכל בית הספר למשל: בבוקר כשהייתה "תפילה" יצאתי מהכיתה וחיכיתי בחוץ עד לסיומה. אני גם לא יכולתי לאכול מהמאכלים של חבריי וחברותיי,גם לא את האוכל שהגישו במסיבות. וכן את ארוחות הצהריים שקיבלנו בחדר אוכל. בשיעורי הבישול הייתי לפעמים מבשלת ומיד לאחר השיעור הייתי מחלקת לכולם את כל מה שהכנתי.

בימי שישי הלמודים הסתיימו בשעה ארבע,  בעונת החורף הייתי בבעיה, מכיוון שהשבת נכנסה בשעה מוקדמת ולא יכולתי להמשיך ללמוד עד לסיום הלימודים. נאלצתי להביא פתק בקשה לשחרור מוקדם, לא תמיד הסכימו לקבל אותו ממני ונשלחתי למנהל. ראיתי איך כל התלמידים מסתכלים עלי בתמיהה "למה אני משתחררת לעיתים קרובות כל כך?" כמובן, שהדבר חזר על עצמו גם בערבי החגים. נעדרתי משעורי ה"תנ"ך" מכיוון, שהם לא תאמו את רוח היהדות. אחד המורים  שלי לא אהב יהודים,ולכן הוא החליט שלא לאפשר לי "חופשה", הוא תמיד דאג לתת רק לי עבודה הביתה.

כדי להשלים את לימודי היהדות,  ביקרתי ב"תלמוד תורה" בימי ראשון ועוד פעמיים  באמצע השבוע לאחר יום הלימודים בבית הספר. שם למדתי על היהדות באופן כללי: על החגים, תפילות ותנ"ך.

היו לנו תנועות נוער יהודיות שונות  שהצטרפתי אליהם.
התנועה העיקרית שפעלה אצלנו הייתה תנועת "בני עקיבא." שם היינו נפגשים כל שבת אחר הצהריים,  היו לנו שם פעילויות שונות ומעניינות, עודדו אותנו מאוד לעלות לארץ ישראל.

בגיל 18 כשסיימתי את לימודי התיכון, עליתי לישראל לקיבוץ "לביא" במסגרת "בני עקיבא" .  הייתה לנו תוכנית מיוחדת שהייתה מיועדת לנו בלבד. בבקרים למדנו באולפן את השפה העברית ואחר הצהריים עבדנו. אני עבדתי בבית הילדים עם הפעוטות בני שנה וחצי. מאוד נהניתי בעבודה ובשלב שהתחלנו לעבוד יום שלם בקיבוץ, זאת הייתה העבודה הקבועה שלי.

אחרי שסיימתי את שנת ההכשרה בקיבוץ לביא לא רציתי לחזור לאנגליה. למרות שהתגעגעתי מאוד למשפחתי. הוריי הסכימו שאשאר בארץ, בתנאי שאלך ללמוד. קיבלתי את התנאי שלהם והתחלתי ללמוד באוניברסיטת "בר אילן" למדתי ספרות אנגלית. הייתה לי חברה טובה שלמדה יחד איתי.

בשבתות וחופשות הייתי נוסעת לאחותי הנשואה שגרה בבנין של הממשל הצבאי בחברון. היה זה המקום היחיד בחברון שמותר היה ליהודים לגור שם. אחרי פסח  של אותה שנה החלטתי להפסיק ללמוד, חשבתי שנכון יותר וראוי מצידי, אם אני אעבור לגור בחברון ואמנם. עברתי לגור שם, סייעתי בכל המטלות שהיו צריכים שם.
תקופה מסוימת עבדתי במסעדת  "מתנחלי חברון" שהייתה קרובה למערת המכפלה. לפעמים עבדתי בפעוטון עם ילדי חברון. אחר כך הוצע לי להיות מטפלת מוסמכת. ואכן, זה מה שעשיתי. בינתיים, תושביה היהודים של חברון עברו לבניינים החדשים שהממשלה הקימה עבורם. הם עברו ל "קריית ארבע" .
בהיותי בת עשרים ואחת, דובר רבות שיש ליישב גם את אזור שכם והשומרון ושיש צורך להקים ישובים שם ולהתגורר בהם.  אני הייתי פעילה מאוד ביוזמה ובביצוע..
בגיל עשרים ושלוש התחתנתי, בראש חודש ניסן תשל"ה.
כיום ב"ה אני סבתא לשלושים ואחד נכדים, בלי עין הרע.

 

העשרה:
שידוך הוא התאמה בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים. בתרבויות רבות היו נישאים בעיקר באמצעות שידוך, אבל היום הדבר מקובל פחות בחברה המערבית. עם זאת, השידוך נהוג בחוגים שמרניים גם היום ונותן גושפנקא ממסדית לקשר בין איש ואישה בטווח הזמן שבין ההיכרות לנישואים.
בחברות שעדיין מסתמכות על השידוך בהפגשת בני-זוג, התהליך מתבצע לרוב בעזרת שדכן או שדכנית, העוסקים בשדכנות לפרנסתם. שידוך נעשה גם באמצעות מכרים וידידים – על ידי הצעת מועמד לנישואים אחד למשנהו, או להורי הצעירים. ההורים או המועמדים עצמם מבררים אחד על השני אצל חברים וקרובי משפחה, על מנת לוודא התאמה מקסימלית בטרם יפגשו. (ויקיפדיה)
תשע"ו    2016

 

מילון

משה מנטיפיורי
היה נדבן ושתדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות ידוע גם בתואר 'השר משה מנטיפיורי'.

קרית ארבע
התישבות עירונית השוכנת מזרחית לעיר חברון

ציטוטים

”כיום ב"ה אני סבתא לשלושים ואחד נכדים, בלי עין הרע.“

הקשר הרב דורי