מאגר סיפורי מורשת

כאשר הייתי במחנה עקורים  בגרמניה, דיברו הרבה על ארץ ישראל שהיא ארץ עניה ושוממת, אמרו שצריך לבנות את ארץ ישראל בשביל כל היהודים שיבואו. כאשר הגיע הזמן לעליה לישראל והגענו לנמל חיפה וראיתי את הר הכרמל, התפלאתי מאוד על כך שהוא ירוק ועל זה שיש המון בתים יפים על ההר. כאשר ירדנו מהאניה, נתנו לנו לאכול, על השולחן היו המון סוגים של אוכל ואני ראיתי חמאה ושמנת ושזיפים קטנים שלא הכרתי, אני התפלאתי שנתנו לנו אוכל כזה, כי רק לעשירים היה אותו. כאשר התחלתי לטעום מטעמים פתאום היה לי לא טעים, החמאה היתה מרגרינה, השמנת היתה אשל, השזיפים היו זיתים שחורים שהיו מלוחים וחריפים, התביישתי שלקחתי הרבה לצלחת שלי ולא יכולתי לאכול את זה, התחלתי לזרוק את הזיתים מתחת לשולחן שלא יראו… היה לי קשה עם האוכל בישראל, כי הייתי לאוכל אחר בפולין, ולקח כמה שנים עד שהתרגלתי לאכול כל דבר שהגישו לי לצלחת. מכל המאכלים אהבתי לאכול חלבה כי זה היה מתוק וטעים לי.

 

הפנימיה שבה התחנכתי

הפנימיה נמצאת בין רעננה להרצליה. בפנימיה למדנו, ועבדנו בכל מיני ענפים,כמו בלול, בגן הפרחים, בפרדס ובעוד ענפים בפנימיה. בפנימיה היו בנים ובנות, רוב התלמידים היו יתומים. בפנימיה היתה אווירה נעימה. בפנימיה קיבלנו חינוך דתי. סדר היום בפנימיה היה:

1) השקמה בשעה 5:30.

 2) התעמלות בוקר.

 3) ארוחת בוקר.

 4) עבודה ולימודים.

אני זוכרת שבחורף היה לנו קשה לקום, משום שהיה קר מאוד, אבל בוקר אחד, בשנת-1,950 התעוררנו והיה שלג! כולנו קפצנו מהמיטות עם פיג'מות ויצאנו לשחק בשלג, שמחנו מאוד, מכיוון שהתגעגענו לשלג באירופה. אני זוכרת במיוחד את יום זה שכל כך נהנינו ושמחנו.

 

בשנת 1956, נרשמתי לשיעורי ערב, לבגרות, למדנו שם מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית… שם הכרתי את בעלי מנחם גרינבלט. בשנת 1958 התחתנו ונולדו לנו 3 ילדים, יהודית, יורם ושרון. גרנו בעיר "ראשון לציון", מכיוון שכל משפחתו של מנחם, גרו בראשון לציון. בזמן שהילדים היו קטנים, גידלתי אותם ולא המשכתי לעבוד, עד שהילדים גדלו. כאשר הילדים גדלו, חזרתי לעבוד בבית חולים קפלן, במחלקת "ילודים" שרק נולדו. אני אהבתי את העבודה הזאת. יצאתי לפנסיה, בשנת 2000. כשיצאתי לפנסיה, התנדבתי לבוא למחלקה, ולעזור בעבודה.

 

דרך חדשה

בחרתי במקצוע של "אחות", משום שאני התחנכתי בפנימיה, ושעזבתי אותה, לא היה לי לאן לפנות, כי ההורים נספו בשואה. בית הספר למטפלות נתן לי מיטה חמה ואוכל. כאשר סיימתי את בית הספר למטפלות, עברתי לעבוד ב"בית חולים קפלן".משנת 2000, אני הולכת למועדון קשישים, המועדון הוא כמו הבית השני שלי, יש לנו שם כל מיני תכניות, כמו בינגו, התעמלות, מסיבות, הרצאות, אני מאוד מרוצה מהמועדון.

 

יש לי שבעה נכדים, ארבעה בישראל ושלושה בחו"ל. אני ונכדתי שירה עשינו ביחד את פרויקט "הקשר הרב דורי". אני גרה באותו הבית מאז שהתחתנתי. אני מתפקדת לבד, אני הולכת כל יום למועדון, המועדון הוא כמו הבית השני שלי. במועדון מביאים לנו כל מיני פעילויות ואני מרוצה. המשפחה שלנו נפגשים פעם (או יותר) בשבוע ואלו הסיפורים שלי.

 

 

תשע"ו