מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה של אסתר שקלנובסקי בצל מלחמת השחרור

אסתר בתקופת מלחמת השחרור
ציור מחתונת נכדתה של אסתר בתקופת הקורונה
זיכרון קטן ומשמעותי מסיפור חייה של האישה המדהימה והעוצמתית אסתר שקלנובסקי

אסתר שקלנובסקי נולדה בתל אביב, בחודש שבט בשנת תש"ד. בעברה היא גרה בבני ברק, אך היא ובעלה הרגישו שזה לא מקום לחנך את הילדים לציונות ובשנת 1985 הם החליטו לעבור ליישוב מגובש יותר – בית אל. בגיל 70 היא כתבה ספר שעוסק בחיי משפחתה על מנת להעביר את סיפור חייהם הלאה וכך גם לממש את בקשת אחיה הגדול.

כיום, היא בת 76, יש לה ארבעה ילדים וגם נכדים. במשך כל חייה עסקה בתחום האומנות ואף הייתה מורה בתחום זה. אסתר תמיד אוהבת להיות מוקפת באנשים, לקרוא ולצייר ובעיקר להתנדב בחברה וזה ניכר בשגרת חייה. במהלך חיי היומיום שלה היא מתנדבת בגני ילדים ומעבירה להם שיעורים על זהירות בדרכים, תוך כדי שילוב של עבודות יצירה, סיפורים ושירים. בנוסף, היא מעבירה חוג בהתנדבות מטעם המתנ"ס לאנשים בגיל הביניים בו היא מלמדת אותם טכניקות בתחום האומנות. במילים אחרות, אסתר משקיעה את מירב מאמציה וזמנה הפנוי על מנת לתרום מעצמה עבור החברה שלנו כדי שנוכל ליצור חברה טובה יותר. לאורך ילדותה של אסתר היא חוותה לא מעט מאורעות מאתגרים ואחד מהם הוא מלחמת השחרור או בשמה הידוע – מלחמת העצמאות.

מלחמת השחרור – מלחמת העצמאות

לאחר החלטת האום בכ"ט בנובמבר על הקמת המדינה, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. ביום שלמחרת פרצה מלחמת העצמאות. בתקופה זו אסתר הייתה בת ארבע וכמה חודשים והתגוררה בסמוך לתחנת הרכבת של תל אביב יחד עם משפחתה.

לאביה של אסתר היה בית דפוס והיא מספרת שהמלחמה באזור תל אביב החלה אף לפני כן. בפורים, שנה לפני פרוץ המלחמה, אסתר בת השלוש ואמה התהלכו ברחובות העיר כשהיא מחופשת, ושמחה. לצד הרחוב עמד צלם תמונות שרצה לתעד אותה ואת התחפושת המתוקה שלה. בתור ילדה תמימה ומתוקה היא כמובן נענתה לבקשתו והחלה להצטלם כמו שרק ילדים יודעים. במהלך צילום התמונות, נשמעה אזעקה וכל הסובבים את אסתר ואמה החלו לרוץ ולהימלט כמה שיותר מהר למקום מוגן. לאסתר ואמה לקח מעט זמן לעקל את הסיטואציה, אך מיד הבינו שעליהם לתפוס גם כן מחסה. אסתר מיד לקחה את התמונה מהצלם ורצה יחד עם אמה להסתתר בבנק הסמוך עד שהמטוסים שהיו מעליהם נעלמו.

עד היום יש לה את אותה תמונה שמעלה בה זיכרונות רבים ומעוררת בה רגשות מעורבים. אז, בעודה ילדה היא רק הביטה בשמלתה היפה ובהבעות פניה המוצלחות אך כיום היא שמה לב גם לפרטים הקטנים שהופיעו ברקע התמונה. אסתר מתארת כי באותה תקופה היה ביקוש רב לגיוס חיילים לצבא וניתן לראות ברקע התמונה יש שלט עם בקשה כזו. בנוסף, ניתן לראות את הסובבים אותה רצים אל עבר מחסה מפוחדים כאינם מבינים מה קורה. אסתר בת השלוש, עדיין רק ילדה תמימה וקטנה, לא ידעה ששנה מאז אותו מקרה תפרוץ מלחמה לא קלה בין מדינת ישראל לבין הערבים השוכנים בה ומדינות ערב.

עם פרוץ המלחמה, העיר תל אביב ספגה לא מעט הפגזות ופיצוצים וזאת על מנת להרוס ולהפגיז את פסי הרכבת והעיר כולה. המצרים שמו לפניהם מטרה והיא להפגיז את פסי הרכבת שכזכור, ממוקמים אל מול ביתה של אסתר. אסתר גרה בקומה השלישית בבניין ששכן מול פסי הרכבת ומספרת שלאורך כל ילדותה היא התעוררה בבקרים לבית הספר בזכות רעשי הרכבת אך גם סבלה מהם. במהלך המלחמה, אסתר עדיין ילדה קטנה ולכן אינה מבינה את פשר הטילים, ההפגזות והפיצוצים שהיא שומעת מידי יום.

באחד מהימים, היא יצאה לשחק יחד עם חבריה בשכונה, אך לפתע נשמעה אזעקה ומטוסים שחורים התעופפו מעל ראשיה. היא לא ידעה לאן ללכת שכן אז לא היו מקלטים ומקומות מוגנים ולכן היא החלה לרוץ אל עבר בית הדפוס של אביה. בעודה רצה, בחורצ'יק  דחף אותה למרתף קטן שהיה בצדי הדרך והיא התחבאה מתחת למשאית מאחורי אחד הגלגלים. אחרי כמה דקות הייתה רגיעה, היא שמעה את קולה של אמה כשהיא צועקת את שמה ומודאגת מאוד לשלומה. אסתר יצאה לקראת אמה כשהיא מלוכלכת מהחומרים שנטפו מהמשאית. היא מספרת כי בתור ילדה קטנה היא לא כל כך הבינה את חומרת המצב המדיני ובשבילה כל נושא האזעקות היה מעין משחק. היא מודה על כך שהקב"ה נתן לה את התבונה להתחבא במקום שכזה – למרות הסכנה שבדבר היא ניצלה. מקרה זה לא כל השפיעה על אסתר בתור ילדה כי היא ראתה בכך משחק – כמו מחבואים, אבל המצב המדיני השפיע רבות על הוריה. מאחר והיו פיצוצים רבים בקרבת ביתה, לא מעט פעמים זכוכיות התנפצו להם בבית ולכן הוריה העבירו את מיטות הילדים למרכז החדר כדי שלא יפגעו מהן. אסתר זוכרת את החשש של הוריה מהמלחמה ומהפצצות אך לא הרגישה זאת בעצמה.

למרות כל האתגרים והתמודדויות הקשות עם המלחמות השונות, היא חוותה ילדות רגילה עם משחקים בשכונה, מסיבות בגן, טיולי כיתה ובעיקר שמחה. היא לא נשארה תחת זיכרון המלחמה ולא חיה בפחד.

אסתר ציינה כי היא רואה בימים אלו בדיוק את מה שאביה אז תיאר לה במהלך מלחמת השחרור. "אנחנו צועדים לקראת המשיח והוא בדרכו" כך אמר לה. היא רואה בתקופה המאתגרת שאנו חווים כרגע כהתגשמות של ימות המשיח. היא מאמינה שכל מה שקורה לעם היהודי בכל העולם ובארץ הוא על מנת לקרב אותנו למצב של אהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.

אסתר שקלנובסקי ידועה בתור אישה מאוד אופטימית ושמחה. היא מאמינה שעלינו לראות את הכל בעין טובה ולהביט מדי פעם בסביבה שלנו, לתת מעצמנו עבור החברה ולעזור לאחר, להסתכל אל השמיים ועל נופים, שדות פרחים וכך לקבל גם קצת פרופורציות בחיים.

וזהו זיכרון קטן ומשמעותי מסיפור חייה של אישה מדהימה ועוצמתית שכזו.

מתוך מגזין בית אל, "מעט התושב", בו פורסם סיפורה של אסתר

תמונה 1

הזוית האישית

אסתר: קודם כל אני שמחה שרחל יודעת לשמוע, הכוונה להקשיב. אני טיפוס מאוד אופטימי ואפילו אם עובר על אדם משבר, כדאי לחייך, לא כדאי לחשוב רק על הצרות. היה לי נעים לדבר איתך ולשתף אותך בסיפור זה.

רחל חיים: היה לי כל כך נעים ומעניין לדבר עם אסתר, הכרתי מישהי שהאופטימיות מקיפה את כל חייה וזה דבר שכל כך לא מובן מאליו.

סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.

מילון

כ"ט בנובמבר
כ"ט בנובמבר הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), היום בו החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תמיד כדאי לחייך ולא כדאי לחשוב רק על הצרות.“

הקשר הרב דורי