מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, דליה עובדיה נולדה בישראל ב1947.

סבתי היא אמה של אמא, והיא גרה בתל אביב ולמדה בבית הספר "יהודה המכבי" בעיר.

באותה תקופה התייחסו מאוד ברצינות לאוכל שהילדים הביאו מהבית.

פעם, כשסבתא הייתה תלמידה בכיתה ג', נכנסה אחות בית הספר לכיתה. אחות בית ספר היא אחות המועסקת בבית ספר או במוסד חינוכי. תפקידה הוא לקדם בריאות בקרב תלמידי בית הספר, גישור בין תחום החינוך לבריאות, מתן עזרה ראשונה בעת הצורך, ומתן חיסונים. אחיות בית הספר בדרך כלל מתמחות בתחום של בריאות ציבורית. בישראל על פי תקנון משרד הבריאות לכל בית ספר יש אחות קבועה המספקת תיאום בין בית הספר לבין שירותי הבריאות השונים המוענקים לתלמידים בעבר בכל בית ספר היתה באופן קבוע אחות, אולם לאחר מהלך הפרטת שירותי אחיות בתי הספר, הלך מספרן והצטמצם. ויקיפדיה.

האחות באה לבדוק את ארוחות הבוקר שהילדים מביאים מהבית. אבא של סבתי מאוד אהב לפנק אותה, והיה נותן לה אוכל טעים, ומיוחד לבית הספר. באותו יום הוא הביא לה תפוח עץ אדום ויפה לארוחה. אחות בית הספר ראתה את התפוח, ואמרה לסבתא להכניס אותו חזרה לתיק.

היא הסבירה שתפוח יפה כזה, אוכלים רק בבית ולא מביאים לבית הספר. באותם הימים היתה בארץ תקופת הצנע. מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה.

ככל הנראה, האחות לא רצתה שהתפוח האדום והיפה, ינקר לילדים אחרים את העיניים. מחשש שמא אין להם בבית פרי כזה.

המקרה אירע לפני שישים וחמש שנים, אבל סבתא שלי זוכרת אותו היטב והוא חרוט לה על הלב.

הזווית האישית

יהונתן: היה לי כייף לשמוע שלסבתא היתה ילדות מעניינת, ולשמוע על תקופת הצנע בה היא חיה.

סבתא דליה: היתה לי חוויה מעניינת שהחזירה אותי לילדות, שזכורה לי לטובה. זכיתי להכיר ליהונתן את סבא רבא שלו דרך הסיפור שלי.