אסור היה לנו לקיים חגים יהודיים
נהגנו לחגוג כשהחלונות, הווילונות והדלתות היו סגורים
זיכרונות מאוקראינה
שמי המלא הוא דינה באטלן (ההורים שלי בחרו לי את שמי, וקראו לי כך על שם סבתא שלי). אני נולדתי באוקראינה בעיר צ'ארנוביץ ב-1946.
אוניברסיטת צ'ארנוביץ
בביה"ס
אחרי מלחמת-העולם-השנייה פתחו באוקראינה הרבה בתי-ספר, ונתנו לכל אחד מהם מספר. בילדותי למדתי בבית-ספר מספר 35.
התלבושת האחידה הייתה שמלה סגורה בצבע חום עם צווארון לבן, וסינר שחור (באירוע חגיגי הוחלף לסינר לָבן).
המקצוע האהוב עליי היה והינו חשבון. אני אוהבת את המקצוע הזה מכיוון שהכי אהבתי את ההיגיון, והצלחתי בו.
חגים בבית הוריי
במשפחה חגגו את החגים ביחד. אני זוכרת ריח של אוכל ובית נקי ומסודר.
בדרך-כלל אסור היה לחגוג חגים יהודיים, ולכן נהגנו לחגוג כשהחלונות, הווילונות והדלתות היו סגורים.
חג-הפסח: בשנת 1952, בערב פסח, אחרי עבודות הפסח הקשות, אימא ילדה את אחותי הקטנה. באותה השנה, ראינו בפעם הראשונה איך חוגגים את חג-הפסח, כי התארח אצלנו הסבא, שהכיר את מנהגי החג.
העלייה לישראל וסיבותיה
היו לי הרבה קרובים שגרו בארץ, ולבעלי היו אימו ואחותו. בשנת 1987 הייתה לבעלי הזדמנות ראשונה לנסוע לבקר את המשפחה, הוא חזר עם רושם טוב מישראל, והחלטנו לעלות.
כמו-כן, באותו הזמן הייתה מגיפה אצל ילדים בעיר שלנו: פתאום נשר להם השיער, וחשבו שזה תוצאה מפיצוץ שהיה בתחנת החשמל האטומית בצ'רנוביל. אחרי הפיצוץ היה ענן רדיואקטיבי, שברוח הוא עף לצפון, ואחר-כך דרומה לעיר שלנו. היו שמועות שגשם רדיואקטיבי ירד בעיר שלנו.
זאת הייתה מגיפה נוראית, ואנו הזדרזנו ועזבנו את אוקראינה.
הכור אחרי האסון
התאקלמות ועיסוק בארץ
בשנת 1989 עליתי ארצה עם בעלי והילדה שלי. הרגשתי שצריך לעשות מאמץ גדול כדי להסתדר במדינה חדשה.
אני לא ידעתי עברית, ולא יכולתי לעבוד במקצוע שלי כמהנדסת חומרים שמשתמשים בהם באלקטרוניקה. התחלתי ללמוד קורס-הסבה למורה למתמטיקה, ואחרי הלימודים התחלתי לעזור לתלמידים בשיעורים.
היה לי קשה, ולא הצלחתי. אחרי 3 שנים התחלתי לעבוד במקצוע שלי בתור טכנאית-אלקטרוניקה.
בעלי התחיל לעבוד בחברה מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות). הם בנו כבישים חדשים, ותיקנו כבישים בין-עירוניים ישנים בסביבה של ירושלים. הוא עבד שם 16 שנים עד שסגרו את החברה.
הבת שלי למדה להיות אחות בבית-חולים, ועכשיו היא עובדת בזה, מפרנסת את משפחתה, ומגדלת שלושה ילדים.
כיום
אני סבתא ל-3 (נכון לעכשיו), וגרה בירושלים, בפסגת זאב- צפון משנת 1993.
סיפורה של דינה באטלן תועד על ידי שי בנימין במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס " תל"י צפון בירושלים, בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' מיכל עובדיה.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות
מילון
אסון צֶ'רנוֹבִּילהתאונה הגרעינית החמורה ביותר מאז החל העולם להשתמש באנרגיה גרעינית, ויש שטוענים שזהו האסון האקולוגי החמור ביותר של המאה ה-20. האסון אירע בכור הגרעיני שבצפון מערב אוקראינה ב-26 באפריל 1986, כאשר הטמפרטורה של ליבת הכור עלתה וגרמה להתכתה ולפריצת מעטפת ההגנה שלה, תוך שהיא מפיצה חומרים רדיואקטיביים לסביבה . עד היום נשארו אזורים רבים נגועים ברדיואקטיביות, ואוכלוסיית האזור נפגעה מנזקי הקרינה שגרם האסון.
ציטוטים
”באוקראינה נהגנו לחגוג את חג פסח כשהחלונות, הווילונות והדלתות היו סגורים.“”הרגשתי שצריך לעשות מאמץ גדול כדי להסתדר במדינה חדשה, בישראל.“
