מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומא בשנת 1932 בשם אנריקו.

ההורים שלי היוו חתך מייצג ליהדות רומא "נוונו רפאלה" (מצד אבא) היה ממוצא ספרדי (לפי המסורת ממגורשי פורטוגל). אשר התייתם בגיל 12, עזב את הלמודים, והתחיל לעבוד בתור רוכל למכשירי כתיבה לפרנסת המשפחה.

 

 סבי עשה חיל במעשיו. בשנת 1986 פתח חנות למכשירי כתיבה ברחוב ארנולה 87, החנות הועברה מדור לדור, היא קיימת עד עצם היום הזה באותו רחוב על שפת הטיבר. את "נוונו רפאלה ונוונה פיורינה" זכיתי להכיר רק  לתקופה קצרה של כחצי שנה (גרתי אצלם ומשם יצאתי לטיולים). פגשתי סבא שהיה איש עבודה חרוץ אשר כל בוקר אחרי תפילה קצרה מיהר לעבודה (גם בשבת).

 

בזכותו הלכתי בפעם הראשונה לבית כנסת, זכיתי לחגוג פסח משפחתי בנוסח יהדות איטליה (שונה מאד מההצגה של חג הפסח בקיבוץ). הפריע לי שסבא החרים לא רק כל בן משפחה שהתנצר אלא גם כל מי שהתעלם מיהדותו. כאשר סיפרתי לו שהוזמנתי לארוחה (ע"י "מימו סרני" אח של אימא פרטיזן וקומוניסט שבאותו תקופה היה שר בממשלת איטליה), התגובה שלו הייתה כעס ובוז. אילו יכול היה מונע ממני את הביקור, אבל הסתפק בזה שסיפר לי במה "חטא" מימו:  

 

כאשר מימו נאסר לחמש שנים ע"י המשטר הפשיסטי של מסוליני הוא הכריז שאם יולד לו בן הוא לא ימול אותו, כשסבא שמע זאת הוא אמר: "למרות שהאלוהים כבר העניש אותו ונולדו לו חמש בנות אני לא סולח לו". (אני כאבא לארבע בנות  מרגיש שבנות זו ברכה ולא עונש). ניסיתי להצדיק את מימו באומרי שהוא לא התנצר הוא פשוט אתאיסט, לא עזר, הוא המשיך לגלג על מימו ואמר: "הוא מציג את עצמו כמייצג את העובדים מה הוא יודע על עבודה אני וכמותי אנו אנשי העבודה האמיתיים". 

 

אני שבאתי מעולם שמגדיר הכול "ביזם": סוציאליזם, קומוניזם, קפיטליזם וכד' …פגשתי סבא חם איש משפחה למופת , אדם שלא הצטלם עם טוריה כמו הרבה "חלוצים" אבל מדי בוקר אחרי תפילה קצרה בבית כנסת הלך לעבוד בחנותו וחשתי שהוא אוהב את העבודה, מסור למשפחה קנאי ליהדותו, יחד עם זה הוא חלק מהעם האיטלקי. אינני יודע איך להגדיר אותו  אבל התפעלתי ממנו ואין ספק שהוא שינה את צורת המחשבה שלי.

המשפחה של אימא (סרני פונטי קורבו) היא חלק מהעדה "האיטלקית" של יהדות רומא צאצאים ליהודים שחיו ברומא עוד לפני "חורבן הבית". "נוונו ללו" היה רופא בחצר המלך ואחיו היה ראש הקהילה ברומא בשנים שבו נבנה "בית הכנסת הגדול " בתחילת המאה. בתקופה בא נולדתי מוסוליני הדיקטטור הפשיסטי שלט באיטליה, הפשיזם האיטלקי בראשית דרכו ניחן בכול התכונות השליליות שמאפיינים משטר דיקטטורי, אבל לא יישם את תורת הגזע לגבי יהודים.

בשנת 1938 לאחר המפגש בין היטלר למוסוליני יצאו חוקי הגזע ליהודים. זה גרם זעזוע בכל יהדות איטליה וגם ההורים שלי החליטו שמוטב להגר. אבא סבר שמוטב להגר לארה"ב או לדרום אמריקה (בתור בעל הון זה היה אפשרי), אבל אימא התעקשה וההורים "עשו עליה". חשוב לציין שאני זוכר את אימא כעקרת בית מעולה, ואחראית על חינוך הילדים בכל שאר העניינים הפוסק הראשון והאחרון היה אבא. 

 

"יהדות רומא היא אחת הקהילות היהודיות הוותיקות בעולם וקיימת כמעט אלפיים ומאתיים שנה".

 

תשע"ו