מאגר סיפורי מורשת

הסיפור הנו המשך לסיפור תתנו וה' יתן לנו יותר

 

את הנתינה והעזרה לזולת שאבתי מהורי עוד בילדותי. אני זוכרת, שאמי הייתה דואגת לתלמידים חכמים שישבו בבית הכנסת לארוחות בוקר מידי יום ולנו בין האחים הייתה תורנות להביא להם ואף זכינו לברכתם. אמי אף הביאה אנשים מהרחוב והם היו סועדים על שולחננו וזאת גם בשל המצב הכלכלי הקשה שהיה באותם הימים. שאלתי לא פעם את הורי: "למה אתם מביאים אנשים מהרחוב כדי שיאכלו? הרי מצבנו לא יודעת מה,  לא הכי טוב שיש".

הם הביטו בי וחייכו ואז אמר לי אבי משפט המלווה אותי שנים רבות: "אני גדלתי ללא משפחה, התייתמתי בגיל ארבע. איש לא עזר לי להתקיים אלא בכוחות עצמי ובעמל רב, ולכן כשאנחנו רואים אנשים הזקוקים למעט חום אנחנו אוספים אותם לביתנו, שלא יהיו מסכנים וחלשים. זכרי עוד דבר אחד חשוב:  "תתנו וה' ייתן לנו יותר" – משפט המלווה אותי עד היום.

יש לזכור: "הנתינה מעשירה את הנותן וגם את המקבל וזהו שכרי"

כמו כן,

 

 

 

 

 

 

להמשך קריאה בחלקו השלישי של הסיפור, לחצו כאן