מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי סיבוני אלריו, נשוי לרשל, אב לבן ובת וסבא לחמישה נכדים, כאשר שלושה מבניהם משרתים שירות סדיר בצה"ל.

עליתי עם משפחתי ממרוקו בשנת 1968 כשהייתי בן 23. סיבת העלייה הייתה הגשמת החלום הציוני שכל יהודי בגולה באשר הוא רצה לקיים והוא לעלות לישראל אשר נחשבה לבית האמתי.

במרוקו היו לנו חיים טובים ומבוססים כלכלית. להוריי היה עסק משפחתי, מפעל לייצור כלי בישול. הבית שלנו היה גדול מאוד והיו לנו שתי משרתות שהתגוררו בביתנו באחד החדרים. אני זוכר שאחת המשרתות הייתה סוחטת מיץ תפוזים כל בוקר ומגישה לי אותו לפני לכתי לבית הספר. גרנו בשכנות טובה עם האוכלוסייה המקומית ועם הספרדים והצרפתים אשר שלטו במרוקו עד 1956, שנה שבה מלך מרוקו מוחמד החמישי חזר מגלות ומרוקו קיבלה עצמאות. את לימודי עשיתי בשפה הצרפתית באמצעות מורים צרפתים ובבית דיברנו ספרדית "CASTELLANO" כשפת אם, היות והורי נולדו בעיירה בצפון מרוקו שהייתה תחת שלטון ספרדי עם השליט FRANCO. למעשה, אני אשתי וכל משפחתי, ירשנו מיזוג של שלוש תרבויות ומנהגים שונים: בראש ובראשונה התרבות הספרדית, הצרפתית ומעט הערבית. בנוסך לשפה הספרדית הורי דיברו גם שפה עתיקה מאוד שנקראת "HAKETIA". זהו למעשה ה-"יידיש" המרוקאי. שפה עתיקה זו מורכבת משלוש שפות: ספרדית, עברית וערבית. לצערי שפה זו נוטה להיכחד בהעדר המשכיות.

בגן הילדים

בית ספר יסודי

בית ספר טכני לימודי טכנאי מכונות

אני זוכר היטב את התקופה של הילדות והבגרות בבית במרוקו. את ניחוח המאכלים הטעימים וריח התבלינים, את השווקים הצבעוניים, היכן שמכרו ערימות של זיתים, תבלינים, תמרים, ליד מוצרי עור מעבודת יד וצלחות מנחושת יפהפיות. אני זוכר היטב כילד מתלווה אל אימא וסבתא שלי אשר מאוד אהבתי, הולכים לשוק המקומי, קונים דגים טריים לשבת ומחפשים את התבלין היקר והאהוב כל כך: הזעפרן.

תבלין הזעפרן

הזעפרן נחשב מאז ומתמיד ל"מלך התבלינים" בשל ריחו המיוחד ואופיו היוקרתי. זהו תבלין עתיק יומין בין 3000 שנה ויקר לאין שיעור בשל תהליך הפקתו המורכב. הזעפרן מופק מצלקות מיובשות של צמח הכרכום. לכל פרח יש שלוש צלקות בלבד והם מוגנות במשך שלושה ימים בלבד. כדי להפיק קילוגרם אחד של זעפרן נדרשים כ-150 אלף פרחים ומכאן מחירו הגבוה: (כ-30 שקלים לגרם אחד בודד). ליקוט הפרחים נעשה מספר שבועות בשנה, בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהשמש הקופחת מייבשת את הצלקות עם פתיחתו של הפרח. הליקוט נעשה באופן ידני ובעדינות רבה. על פי רוב זאת הייתה מלאכתן של נשים. לאחר ליקוט הפרחים הנשים היו מתיישבות בבית ומפרידות בעדינות רבה את הצלקות מן הפרח תוך כדי השמעת סיפורים ושירת שירים פולקלוריים. בעקבות מחירו הגבוה של הזעפרן התפתח לצערי שוק מכוער של זיופים.

הקליטה

ההסתגלות בארץ הייתה קשה בהתחלה. העדר השפה, הבדלי התרבויות והמנהגים הקשו לא מעט על הקליטה בארץ. לאחר "ההלם" הראשוני, התמקדתי עם משפחתי בלימודי השפה העברית באולפן לעברית. התגייסתי לצה"ל בשנת 1969, עשיתי טירונות בת 3 חודשים במסגרת תכנית שירות מיוחד לעולים חדשים, דבר אשר היווה עבורי קרש קפיצה ענקי בתהליך ההתאקלמות בארץ.

השירות הצבאי

השירות הצבאי היה חוויה בלתי נשכחת. כחייל מילואים השתתפתי במלחמת יום כיפור. כמו כל אחד, נדרשתי עם פרוץ הקרבות להתארגן במהירות ולעזוב את אשתי ובני בן החמש בלבד שפחד מאוד מהאזעקות שנשמעו ברחבי הארץ ב-2 בצהריים באותה שבת בים הכיפורים. אחרי המלחמה, עשיתי שירות מילואים בלבנון, רמת הגולן וקו הגבול עם ירדן.

משפחתי לפני 40 שנה

העבודה והפרישה לגמלאות

התחלתי לעבוד בתעשייה האווירית בלוד בשנת 1969במגוון תפקידים מקצועיים וניהוליים כטכנאי תעשייה וניהול. המשכורות הראשונות היו נמוכות, אך עם הזמן, תוך כדי עבודה קשה בשבתות ובחגים עד השעות הקטנות של הלילה ובלימודים וקורסים רבים, מעמדי בתעשייה האווירית התבסס מאוד. נפתחו לי דלתות רבות והקידום שלי תפס תאוצה לרווחת משפחתי. עבודה זו נמשכה 40 שנה, עד לפרישה בשנת 2009.

כיום אני נהנה מאוד מהזמן הפנוי: אני מבלה את הבקרים בפעילות בקנטרי שאליו אני מנוי, מטפל ועוזר בבית הספר לנכדה שלי הקטנה הילה, ובזמני הפנוי מגדל ומטפח קקטוסים להנאתי במרפסת ביתי. אני בקשר מתמיד עם חברי לעבודה אשר פרשו יחד איתי והקשר הזה נשמר ונמשך עד עצם היום הזה.

העבודה בתעשייה האווירית

תחביב גידול קקטוסים בבית 

גלגולו של חפץ

הזוית האישית

אלריו: לסיום, ברצוני לאחל להילה ולכל נכדי שיחיו את הדור שלהם לא פחות טוב ועם אותו אושר שאני זכיתי לו בדור שלי. תודתי נתונה לצוות ולהנהלת בית הספר "נווה עוז" על ההזדמנות שניתנה לי לתת ביטוי לסיפור שלי ולהנחיל אותו לנכדתי הילה במסגרת הפעילות המאוד מבורכת "הקשר הרב דורי". זו הייתה עבורנו חוויה מיוחדת, התכנית עזרה בגילוי עובדות משפחתיות בקשר למסורת למנהגים ולסיפורים שלא היו ידועים לנכדי ללא תכנית הקשר הרב דורי.