מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אני והפסנתר שלי

לינוי ואורה בתכנית מתעדות
סבתא במדי חיל הים
מקרה שקרה במלחמת השחרור

שמי אורה סייח נולדתי בתל-אביב בשנת 1936.

הורי, בת-שבע ופנחס בחר ואחי אברהם עלו לישראל מפולין בשנת 1932 בעקבות הוריהם, משה ומאשה רוז'נקה. הם היו ציונים ובאו לחיות בארץ ישראל.

הורים של אורה

תמונה 1

בשנת 1937 (בהיותי בת שנה), החליטה אמי לחזור לפולין כדי לבקר את המשפחה שנשארה שם וגם כדי למצוא מרפא למחלת עור שקיבל אחי בארץ. היא הייתה אישה מאוד אמיצה כשהחליטה לנסוע לבד עם שני ילדים קטנים (אני תינוקת). היא הפליגה באוניה רעועה במשך שלושה שבועות בים. בפולין אמי פגשה את המשפחה ובמשך הזמן אחי אכן הבריא ממחלתו והיא נשארה איתנו בפולין.

עד שיום אחד אחי אברהם נתקל בחבורה של פרחחים פולניים והם התנכלו לו והעליבו אותו וקראו לו "יהודי מלוכלך". כמובן שהוא לא שתק להם והיכה נער אחד ישר בפרצוף. אותו נער נדהם ונעלב מעצם העובדה שיהודי מעז להכות אותו והדבר גרם למהומה בעיירה. היה חשש אמיתי לפוגרום וכמעט עמדו לשרוף את בתי היהודים.

מאותו היום אחי התחיל "לנדנד"לאימי, שהגיע הזמן לחזור לישראל במהירות האפשרית ואמנם אנחנו הצלחנו להגיע לישראל ברגע האחרון לפני המלחמה. בחודש, אוגוסט 1939, כי כידוע, באחד בספטמבר 1939 נכבשה פולין ע"י הגרמנים.

לדאבוננו כולם יודעים את הצרה הגדולה שנפלה על העם היהודי, על השואה הנוראה בה ניספו מיליוני יהודים ביניהם רוב משפחתם של אמי ואבי. לשמחתי אנחנו ניצלנו ולא עברנו את התופת הנוראי.

 עם ההורים בסיום מלחמת השחרור

תמונה 2

 

אני והפסנתר שלי – מקרה שקרה במלחמת השחרור

כשפרצה מלחמת השחרור, בשנת 1948 תש"ח, אני הייתי בת 12, בכתה ז'. גרנו בתל-אביב ברחוב הירקון 10, בקרבת יפו. ביפו יש מסגד שקיים עד היום בשם חסאן בק. על הצריח של המסגד עמדו צלפים ערבים וירו לכל עבר. המצב היה מסוכן ולכן פינו את כל התושבים מהאזור. אנחנו עברנו לגור בביתו של סבי שם שהינו כמעט ששה חדשים (עד תום המלחמה). למרות הסכנה שבדבר, היינו נוסעות, אמי ואני מביתו של סבי באוטובוס ,פעמיים בשבוע, כדי להגיע הביתה. היינו עוברות דרך סמטאות תוך דילוג מעבר לגדרות, עד שהגענו הביתה. כשהגענו הביתה הייתי תמיד, יושבת ליד הפסנתר שלי, מנגנת ומתכוננת לשיעור בנגינה עם המורה הפרטית שלי.

הדבר הזה היה ממש מוזר וכאילו דמיוני. כל הסביבה הייתה ריקה מהתושבים. היה מאד שקט. על גג הבניין שלנו הייתה עמדה של הצבא והחיילים היו יורים לעבר יפו, ממול היה הים הכחול והנה אני יושבת לי ומנגנת בפסנתר כאילו שזה הדבר הכי חשוב בעולם. מאד אהבתי לנגן וזו הייתה חוויה שאינני יכולה לשכוח.

תרופת סבתא מזיכרון ילדות

תרופת סבתא מיוחדת לטיפול בדלקת גרון וצרידות. החומרים הם: חלמון של ביצה ו-2 כפיות סוכר. אין מכינים ומה עושים? מערבבים היטב את החלמון עם הסוכר עד שמתקבלת תערובת מאוד חלקה בלי גושים. כשהייתי ילדה נתנו לי את התרופה  הזאת, בכל פעם שכאב לי הגרון.

 תמונה 3

השתתפתי השנה, תשע"ה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי, לינוי סבצנקו בבית הספר בן גוריון בבת ים בהנחייתה של המורה יעל אריאן.

מילון

מסגד חסאן בק
מסגד חסן בק הוא מסגד עות'מאני שנבנה בשכונת מנשייה בין יפו לתל אביב בשנת 1916, על ידי מושלה הצבאי של יפו, חסן בק, במטרה לבלום את התפשטותה של תל אביב. המסגד הפך ברבות השנים למוקד חיכוך בין האוכלוסייה היהודית למוסלמית באזור.

ציטוטים

”מאד אהבתי לנגן וזו הייתה חוויה שאינני יכולה לשכוח“

הקשר הרב דורי