מאגר סיפורי מורשת

שמי טוני דיין, לבית משפחת מכלוף. נולדתי בשנת 1947 בעיר טריפולי שבלוב. עלינו לארץ כל המשפחה יחד בשנת 1951.

אני ומשפחתי עלינו מלוב, שבעה נפשות, שני הורים וחמישה ילדים. בתקופה מסוימת גרנו באוהל, משם עברנו למושב אליפלט, במושב זה גרנו בבית של בן שני חדרים. בישוב לא היו כבישים לא היה חשמל בבית, לא היו מים זורמים בבתים ולא שירותים בבתים. השירותים והברזים היו בחצר.

החיים היו קשים אבל היינו מאושרים כי הגענו לארץ ישראל. ההורים שלי ממש רצו להגיע לארץ ישראל ולחיות כאן.  בארץ נולדו לי עוד חמישה אחים ואני הייתי השנייה מתוך כל העשרה.

למדנו בבית ספר קטן במושב אליפלט, מכיתה א' עד כיתה ח', היינו בערך 12-15 ילדים בכיתה. מכיוון שזה היה בית ספר קטן חלק מהשיעורים למדנו בכיתות ממשותפות שצרפו אותםכמו למשל: א' עם ב', ג' עם ד' וכו'… בכיתה ח' היו מבחנים ארציים, ומי שהצליח היה מקבל תעודה ואני היחידה שקיבלה את התעודה בכיתה. לפעמים כשמורה היה חסר בכיתות הנמוכות היו לוקחים תלמיד/ה מכיתה ח' ללמד בכיתה שהמורה היה חסר בה והיו לוקחים אותי הרבה.

אני זוכרת את אבא שלי  שהיה יוצא למילואים בתקופת מלחמת קדש והוא היה שומר במושב אליפלט. לאבא שלי היו עדרים של בקר וכבשים, ואנחנו הילדים עזרנו לרעות אותם, לחלוב את הכבשים, ולעזור להורים שלנו לטפל בעדרים.

בשנת 1954, פגשתי את דוד (סבא של יותם) שהגיע למושב אליפלט. פגשתי אותו בכיתה ג' והמשכנו ללמוד יחד עד כיתה ח' בנוסף היינו גם שכנים כך שזה קשר מיוחד רב שנים.

תמונה מתוך תעודת הנישואים של סבא וסבתא

הזוית האישית

סבתא טוני: המפגשים בתכנית הקשר הרב דורי העצימו את הקשר של עם יותם וקיבלתי איתו עוד זמן איכות.

הנכד יותם: לפי דעתי, מפגשי הקשר הרב דורי היו כיפים והייתה לי הזדמנות ללמוד על העבר של המשפחה שלי, והיה לי עוד זמן איכות עם סבא וסבתא. היה מאוד כיף בביקור בבית התפוצות למרות שסבא וסבתא שלי לא יכלו להגיע.