מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1955 בלטביה, רפובליקה אשר הייתה תחת שלטון. באותה עת, בכל הרפובליקות של ברית המועצות הייתה תופעה של אנטישמיות סמויה. בילדותי המוקדמת, לראשונה התוודעתי ליחס עוין כלפי יהודים מצד עמים אחרים. זה קרה לי בגיל שבע, כאשר הייתי מאושפזת בבית חולים, ורציתי ליצור חברות עם ילדים אחרים, אבל הם קראו לי זִ'ידוֹבְקָה "יהודון" – כינוי מעליב ליהודי. אני בכיתי, ולא הצלחתי להבין, למה הם לא רוצים להיות חברים שלי.

גדלתי מבלי לדעת דבר על מדינת ישראל, כי חונכנו להיות אזרחים סובייטיים שווים, בלי הבדלי דת וגזע. על כן, מבחינתי לא היה הבדל ביני לבין ילדים אחרים, הייתי סובייטית כמו כולם, בלי שיוך נוסף. אולם, בזמן שהתרחשה מלחמת ששת הימים במדינת ישראל, השנאה כלפי יהודים בברית המועצות החריפה, והפכה גלויה ואלימה, ובכך בעקיפין התחלתי לחוש את ההשתייכות שלי לעם ישראל, באופן חד וכואב.

שם משפחה יהודי "בוכבינדר" גרם לשנאה בלתי נשלטת כְלָפַיְי מצד ילדי הפועלים, אשר עבדו במפעל תחת ניהולו של אבא שלי. הילדים חונכו על ידי הוריהם לשנוא ולהשפיל יהודים, כי האמינו שיהודים בישראל הרחוקה טובחים בערבים ה"מסכנים והתמימים". לכן, הילדים היו אורבים לי מחוץ לבית הספר אחרי סיום הלימודים, וזרקו עליי אבנים.

כשאִמי שאלה למה אני בוכה, סיפרתי על ילד אחד שהיה מכנה אותי "אגרסור" – "תוקפת", וזורק עליי אבנים עקב היותי יהודיה. אִימא שלי הלכה אל הוריו של הילד, סיפרה להם, כמה יהודים הינם מוכשרים, אינטליגנטיים ויוצאי דופן. והסבירה שהמלחמה בישראל היא מלחמה על עצמאותו של העם היהודי, ולא לשם השמדת הערבים. לאחר השיחה הזאת עם הוריו, הילד הפך לחבר שלי והגן עליי מפני בריונים אחרים.

אני אוהבת לדוג מאז ילדותי. כשהייתי בת שבע, אבא שלי הביא לי במתנה חָכַת דָיְג קטנה עשויה במבוק. בחופשות קיץ, מִצְאת החמה עד שקיעתה, הייתי יושבת ליד הנהר ודגה דגים.

פעם, כשהייתי בת 10, אני ואבא שלי נסענו להתארח בכפר למשך יומיים. שם במשך 12 שעות רצופות ישבנו בסירה אני ואבא שלי, עם חכת הדיג שלי, ודגנו דגים מחמש בבוקר עד חמש אחה"צ.

בגיל 20 יצאתי לטיול בטבע עם חברים על סירות קאנו. את חווית הדיג בטיול הזה אזכור לכל ימי חיי: במשך חצי שעה בלבד דגנו 10 ק"ג של דגי אֹוקּונּוס, מהם בישלנו מרק דגים טעים, וגם 8 יחידות של דגי פָיְיק גדולים, מתוכם צלינו שיפודים.

לפני שעליתי ארצה, הייתי דגה על שפת האגם מהבוקר עד הערב, למרות הגשם הכבד. בארץ נולדו לי 4 נכדים, שאני מאוד אוהבת. ועכשיו, כמעט כל סופי שבוע, אנחנו יוצאים כל המשפחה לטבע לטייל ולדוג דגים.

את אהבתי לדיג ירשתי מאבא שלי, והעברתי לילדָי ולנכדָי. ישראל היא מדינה קטנה, אבל היפה בעולם, עם טבע מדהים ומגוון, ובריכות רבות. כל המשפחה שלנו אוהבים בקיץ לדוג דגים, ובחורף לקטוף פטריות. אני שמחה מאוד שילדי ונכדי אוהבים ומעריכים את מסעותינו בישראל.

הזוית האישית

החוויה הייתה פשוט מדהימה למדנו דברים אחד על השנייה והסיפורים היו מעניינים הפעילויות היו ממש מהנות.