מאגר סיפורי מורשת

שמי טליה. בשם חיבה טלי. נולדתי ב- 22.7.1952 בבית החולים בחדרה. הורי חנה ועודד גפני גרו אז בכפר ויתקין.

משפחתי

משפחתי הייתה משפחה של חלוצים וחלוצות שבנו את מדינת ישראל. ההורים של אבי הגיעו מרוסיה הלבנה ואוקראינה בשנות העשרים של המאה הקודמת. שם המשפחה היה ביטרמן והוסב לשם העברי גפני. הם היו ממקימי קיבוץ עין חרוד ואחר כך כפר ויתקין. ההורים של אמי הגיעו מאוקראינה ופולין ושם משפחתם הרצינשטיין. נפגשו בקיבוץ חולדה והיו מבוני כפר ויתקין.

עליי

אחרי שנולדתי, עברה משפחתי לגור במושב העולים (חדשים) ביטחה מול אופקים, והיו מדריכים (חקלאות וחינוך) במשך שנה. זאת בעקבות קריאתו של דוד בן גוריון לצעירים בני המושבים הוותיקים לרדת לנגב ולעזור לעולים החדשים. משם עברנו בשנת 1956 למושב החדש ניר בנים שרק נוסד. ואז גם נולד אחי סיני.

ניר בנים הוקם על ידי בני המושבים הוותיקים שחיפשו מקום להתיישבות חקלאית בחבל לכיש. הוריי שתלו ירקות והחזיקו רפת לחלב. כל משפחה קיבלה מהסוכנות בית, מבנה רפת, פרה וסוס.

הייתי בת 4 כשהגענו. היינו שישה ילדים בשכבה ועוד שתיים גדולות בשנה, ויחד היינו השכבה הבוגרת של המושב. ההורים החליטו שהם יהיו מעורבים בחינוך הילדים, והפכו למדריכים בשכבה זו. אימא שלי חנה, שהייתה גננת, הפכה למדריכה, וכל הורה הוסיף מהתמחותו. יצאנו לטיולים רגליים בסביבה, למדנו מחנאות, שייט בים, כתב סתרים מלימון וסיפורים מתקופת קום המדינה והפלמ"ח. חינוך ציוני ולאומי של המדינה הצעירה.

בגן ובכיתה א' למדנו במושב, ומכיתה ב' עברנו ללמוד בבית ספר "מבואות" שבבאר טוביה. גם בית ספר זה לימד אותנו ערכים של חינוך ציוני והתיישבותי של אהבת המולדת וחיי הכפר. במסגרת תנועת הנוער העובד והלומד יצאנו למחנות וטיולים ברחבי הארץ, שחינכו אותנו  לאהבת הארץ, למפגשים עם בני מושבים אחרים, לעבודת צוות וגאוות יחידה. תמיד התגאינו במושב שלנו שהיה כל כך מאורגן ובעל חיי תרבות עשירים. אבא שלי היה תקופה ארוכה מזכיר הכפר, אימא בוועדת תרבות וחינוך ולימדו אותנו רוח עשייה, ניהול והתנדבות.

החיים לא היו קלים בתקופה זו ונדרשה הרבה עבודת כפיים. הילדים נדרשו לעזור בעבודה, אך החיים היו מלאים בחוויות ודרך ברורה ומכוונת של המבוגרים. שנים עברו עד שסללו כבישים, ועד אז בוססנו בבוץ במגפיים. אט אט החלו להכניס טרקטורים במקום סוסים. כמו היום, קמנו בבוקר מוקדם כדי להגיע להסעות לבתי הספר, כשעוד היה אוטובוס אחד שהספיק לכולם ויצא מהתחנה היחידה במרכז הכפר.

התוצאה של כל זה ברורה לכולם: כיום הילדים שגדלו ממשיכים לנהל את המושב ולגדל בו את ילדיהם. רבים מבניו שיצאו ללמוד ולעבוד במקומות אחרים חזרו לגור במושב כדי לגדל בו את דור ההמשך. חיי התרבות הפעילים מבוצעים בהתנדבות וממשיכים גם בדור החדש. הם חשובים לטיפוח המסורת והערכים. במסגרת זו גם היה חשוב לנו כל כך שילדינו ונכדינו יבואו לגור בניר בנים. זו הנחת הגדולה שלנו.

סבתא פוגשת את סבא

סבא אריק נולד וגדל בעיר חיפה. את שירותו הצבאי עשה בחטיבה 7 של השריון. הגיוס היה אחרי מלחמת יום הכיפורים. הגדוד שלו ישב ברמת הגולן ויצא הביתה אחת לשבעה שבועות. בתקופה זו הייתה בגלי צהל ברדיו תכנית בה קראו מכתבי חיילים המבקשים להתכתב עם נערות. בקיץ שנת 1973, הייתי במכון ווינגייט בקורס מדריכים באתלטיקה קלה. אני וחברתי לקורס החלטנו לענות על המכתבים.

סבא מספר: הייתי חייל בן 19, הכי צעיר בגדוד. החברים שלחו בשמי מכתב לרדיו ופתאום קיבלתי מכתבי תשובה. ישבנו סביב חבילת המכתבים, הקראתי את השמות וחילקתי את המכתבים לכולם. בסוף נשאר לי מכתב ממושב ניר בנים. אף אחד לא ידע איפה זה והתחלו לצחוק: יש שם מים זורמים או שהגמל מסתובב סביב הבאר לשאוב מים?!

לקחתי את המכתב לעצמי והתחלתי להתכתב עם סבתא.

סבתא מספרת: התחלנו להתכתב. לפעמים 2 מכתבים בשבוע ולפעמים מכתבים ארוכים שכתבתי בזמן השיעורים. הייתי בכיתה י"א בביה"ס בבאר טוביה. כשאתה מתכתב עם אדם שאינך מכיר, אתה נוטה לספר לו הרבה סודות, חלומות ומחשבות. כך התכתבנו כמעט שנה. החלפנו תמונות והכרנו אחד את השני. בחג שבועות ביקרתי את הסבים שלי בכפר ויתקין, וסבא הגיע לחיפה לחופש. נפגשנו בכפר ויתקין והרגשנו כאילו אנחנו מכירים זמן רב. שוחחנו יום שלם עד הבוקר למחרת. בקיץ סבא עבר לשרת בבאר שבע והתחלנו להיפגש קבוע.

יש לנו במשפחה סיפורים רבים על תקופה זו. למשל, סבא עודד, אבא שלי, "בחן" האם אריק יודע ומכיר את המערכון של הגשש החיוור על תיבת הדואר: כמה פעמים אומרים את המילה "זכרייה' לה" במערכון, כדי שיתקבל למשפחה.

התחתנו בקיץ 1972 בבית העם בניר בנים. החתונה הראשונה במושב. כולם התגייסו לעזור, והכיתה של סיני, אחי, הכינה מופע שלם עליו עבדו עם במאי. אריק הגיע לחתונה עם גב תפוס, כיון ששיחק יום קודם כדורגל בבאר שבע. האחות בניר בנים התגייסה מיד לתת לו זריקה כדי שיעמוד על הרגליים.

המשפחה מתרחבת

בשנים שאחרי החתונה גרנו בבאר שבע. סבא למד הנדסת חשמל באוניברסיטה ואני עברתי, אחרי שנתיים לימודים בווינגייט, ללמוד בשנה שלישית בבית המדרש לחינוך גופני בבאר שבע, וללמד בבתי הספר.

אחרי שלוש וחצי שנים בשנת 1976, נולד רותם. בשנת 1980 נולדה ירדן. שניהם למדו בגן ובבית הספר תומר בבאר שבע. אריק למד לתואר שני ולימד בתיכון מקיף ד' ובמרכז הטכנולוגי ואני לימדתי חינוך גופני במקיף ד' ואחר כך בשנת 1976 בבית המדרש למורים.

המשפחה עברה לגור בלהבים וסער נולד בשנת 1990. בשנת 2000 עברנו לגור בניר בנים, כשסבא עודד היה "מנהל הבנייה" של ביתנו החדש. רותם כבר היה אחרי צבא, ירדן התגייסה וסער היה בכיתה ד'. שמחתי מאוד שסער לומד בבית הספר בבאר טוביה. בתקופה זו עבדתי במכללת קיי בבאר שבע כמנהלת החינוך הגופני וסבא  ניהל את חברת afcon בתל אביב.

עם השנים גדלו הילדים והתחתנו. רותם פגש שוב את בת כיתתו מלהבים מיכל נעים, והתחתן. ירדן פגשה בצבא את אייל לוי, עברה לגור איתו באילת, והתחתנה. סער התגייס לגדוד חרוב, שעל שמו קראנו לכלבה שלנו חרוב. רותם ומיכל חיים כיום בקליפורניה ארצות הברית, ולהם שלושה ילדים: דניאל, נויה, ואיתי. ירדן ואייל שגרו בבאר שבע, עברו לגור בניר בנים עם שלושת ילדיהם: מיטב, אור, וגיא. סער גם הוא גר בניר בנים.

אהבת בעלי החיים

משפחתנו ידועה באהבת בעלי החיים: * כלבים- אוראו, חצי, ליזי, חרוב ולואי, * חתולים- וויליאם, בלגן וג'ינג'ר, * דגים- אין שמות, * ותוכים- קשת ונענע הולק.

הזוית האישית

סבתא טלי ואור תיעדו את סיפורה חייה של סבתא בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר מבואות