"אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה"…..
באירופה
השתוללה מלחמה – מלחמת עולם השנייה. אימי בתור
ילדה נלקחה מביתה בהונגריה מהעיירה אושגורוד יחד עם אחיותיה
למחנה ריכוז ונשלחה לאושוויץ.
לאחר המלחמה חזרה אימי הביתה ושם פגשה את אחיותיה
ששרדו יחד איתה את הגטו. בבית פגשה בחור צעיר שאיבד את משפחתו במלחמה. (אישה וחמישה
ילדים מתוכם שני זוגות תאומים).
הורי נישאו לאחר המלחמה
ואני נולדתי בגרמניה בשנת 1948 בעיר קטנה בשם פאסו.
הכתובה של הוריי
בשנת 1948 עלו הורי יחד איתי, כשאני בת 22 חודשים, במטוס לארץ ישראל. הם הגיעו
ללא רכוש, ברשותם היו מעט בגדים וכלי עבודתו של אבי שהיה סנדלר.
ארגז הכלים של אבא
לאחר
העלייה לארץ נשלחו הורי לבית עולים בפרדס חנה. לאחר
שהות קצרה בבית העולים נשלחו במשאית לעיר רמלה, שנכבשה על ידי הצבא מידי הערבים
שברחו לירדן והשאירו את רכושם בבתים. הורי
ירדו מהמשאית יחד עם עוד עולים ברחוב שנקרא רחוב ע"ג. לרחובות שמהם ברחו הערבים
לא היו שמות עבריים לכן קיבלו שמות של אותיות ולרחוב שלנו נתנו את האותיות
ע"ג. הם היו צריכים ללכת לאורך הרחוב ולבחור בית. הורי בחרו בית שהיה בו חדר
אחד עם חצר גדולה, עצי לימון ובריכת מים קטנה. בחדר היו רהיטים שהמשפחה הערבית
השאירה כשברחה משם. בדירת החדר לא היו שירותים ומקלחת, לכן אבי חפר בחצר בור ובנה
מקרשים ביתן ואלה היו השירותים, כשהבור היה מתמלא אבי כיסה את הבור וחפר בור אחר
בחצר. כדי להתקלח היינו מחממים מים בסיר על פריימוס ומתקלחים בגיגית. את האוכל אמא
הייתה מכינה על פתיליה.
החיים ברחוב.
בקצה
הרחוב עמד בניין שבו היה גן ילדים. שם למדנו לדבר עברית. שפת האם שלי הייתה יידייש.
כשחזרתי מהגן אמרה לי אימא ביידיש :"היץ מייאן טיארה קינאד לארנד דה מאמה ראדן
עברית", (עכשיו ילדתי היקרה תלמדי את אמא עברית), ואני עניתי לה:"ניין מאיין מאמא די ביסט אלאט."(לא , אמא את
זקנה).
לא הייתה ברירה ואימי נרשמה ללמוד עברית באולפן. השפה הייתה לה קשה מאוד. כל
אחר הצהריים היו כל ילדי הרחוב נפגשים ומשחקים יחד. המשחקים ששיחקנו בהם היו: קלאס,
חבל, תופסת, 5 אבנים, 3 מקלות ומשחקי כדור. לפעמים הלכנו גם מכות. בערב ההורים היו
קוראים לחזור הביתה לארוחת ערב וזאת בשפות שונות-יידיש, בולגרית, ספרדית, מרוקאית.
מידי פעם עבר צלם ברחוב וכל השכנים היו יוצאים ומצלמים את הילדים בתמונה קבוצתית. ברחוב התנהלו חיי מסחר,
כל בוקר היה מגיע החלבן והשכנים היו יוצאים לרחוב עם סיר והחלבן היה מוזג מכד גדול
ליטר חלב לכל סיר. לרחוב היה מגיע גם מוכר קרח ומוכר נפט. הם היו מצלצלים בפעמון
כדי שהשכנים יצאו ויקנו.
שרה ומשפחתה
בעיר
רמלה חייתי את רוב שנותיי הבוגרים. למדתי בבתיי ספר דתיים: "סיני"
ו"חורב" .בית
ספר "חורב " נבנה במיוחד רק לבנות ובבית ספר "סיני" למדו רק
הבנים. הבנות והבנים נפגשו מידי שבת כשהיינו הולכים לתנועת "בני עקיבא".
בשנת
1960 סיימתי את לימודי בבית הספר העממי והתחלתי ללמוד בתיכון "שקדיאל"
בעיר. בעיר
רמלה היה לנו חיי חברה מגוונים. היינו הולכים לסרטים, לתנועת "בני
עקיבא" מבלים ומשחקים בגינות הציבוריות והולכים לרקוד בדיסקוטקים. לאחר
סיום הלימודים ברמלה נרשמתי ללימודים בסמינר "תלפיות" בתל- אביב.
בשנת
1965 התחלתי את לימודי בסמינר למורות "תלפיות" בתל אביב. כל בוקר הייתי
נוסעת באוטובוס לסמינר. סיימתי את לימודיי בשנת 1967 והתחלתי לעבוד כמורה צעירה
בבית ספר "עוזיאל" ברמלה. לימדתי בכיתות א'. לקראת סיום השנה הראשונה שלי בעבודה ,פרצה מלחמת ששת הימים. המשכנו
ללמד גם בזמן המלחמה וכשנשמעה אזעקה ירדנו למקלט. בבתים אז לא היו חדרי מגן ולכן
כל השכנים שהיו גרים ליד בית הספר הגיעו עם התינוקות למקלט. היה שם צפוף ורועש
ואנחנו המורים היינו צריכים לדאוג לפעילויות לכולם. עבדתי
כמורה במשך 28 שנים.
שרה עם תלמידים
במהלך השנים עבדתי בבת ים. כיום
אני גימלאית ומתנדבת במסגרת המורים הגימלאים ומטפלת בנכדיי הקטנים.
מילון
מחנה ריכוזמחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים שאליו נלקחו ורוכזו במקום אחד כל היהודים מהאזור.
בית עולים
ששימש לשיכון עולים חדשים בימים הראשונים לאחר עלייתם לארץ ישראל.
פרימוס
מכשיר הפועל על ידי נפט ורועש מאוד כשהוא פועל. שימש להרתחת מים חמים למקלחת.
פתיליה
מכשיר הפועל על ידי נפט ושימש לבישול ואפיה.
אולפן
מקום שבו לימדו את העולים החדשים עברית. ספר הלימוד היה "אלף מילים"
גימלאי
עובד שהפסיק לעבוד לאחר שעבד שנים רבות והגיע לגיל פרישה.
ציטוטים
”"יגעת ומצאת תאמין". פרוש הביטוי: מי שמתאמץ מאוד סופו להצליח. “