מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אמן שחמט במלחמת העולם השנייה

ישראל דינר באליפות ישראל, 1955
ישראל ומשפחתו בעת הבריחה מצרפת לאיטליה
סיפורו של ישראל בולק דינר

ישראל בולק דינר, נולד ב-27 באוקטובר 1903 לאסתר מלכה, לבית מילר דינר, ולישראל דינר בעיר ורשה שבפולין הרוסית.

הוא נולד במשפחה יהודית דתית, בת חמישה ילדים, וזכה לחינוך מסורתי בביתו מגיל צעיר. כבר בילדותו גילה דינר כישרון רב, במשחק השחמט, ובגיל שבע כבר שיחק בהצלחה, מול בוגרים, שהביעו פליאה לנוכח רמתו הגבוהה, וצפו לו עתיד מבטיח בתחום.

את צעדיו הראשונים בתחרויות שחמט, עשה דינר בוורשה, יחד עם עשרות שחמטאים צעירים כישרוניים, רובם יהודים. פולין נחשבה אז למעצמת שחמט, בעלת אסכולה ייחודית: "דמיון תחבולני יוצר, משולב בהבנה פוזיציונית עמוקה, ושליטה בסיומי המשחק, אך עם זאת, ידע תאורטי מועט בתחום הפתיחות" (צ'רניאק). אסכולה זו תאמה את סגנון משחקו של דינר. עם סיום לימודיו בגימנסיה נשלח דינר על ידי הוריו, ללמוד אופטיקה בעיר ינה שבגרמניה.

בשנת 1930 היגרה משפחתו לבלגיה, והשתקעה בבירה בריסל, שם גילה דינר לראשונה את כישרונו הרב בשחמט. עד מהרה הפך לאחד מבכירי השחקנים בבלגיה, השתתף בשש אליפויות בלגיה, מתוכן זכה שלוש פעמים, כאלוף בלגיה בשחמט. בעקבות הצלחות אלו, הוכרז כאלוף בלגיה לצמיתות, והוענק לו התואר אמן שחמט.

בשנת 1936 נישא דינר לתמר לבית מטרסו. משפחתה של תמר היגרה לבריסל ב-1929 מסלוניקי.

הבריחה מהנאצים

פלישת הגרמנים לבלגיה, במאי 1940, קטעה את הקריירה השחמטאית של דינר, כאשר משפחתו נאלצה לנוס מאימת הנאצים, תוך שהם מחליפים מקומות מסתור באירופה הכבושה.

נדודי המשפחה החלו במנוסה לצרפת ונמשכו בפיצול, כאשר דינר נאלץ להמשיך במנוסתו, בעוד משפחתו (אשתו ההרה וביתו, לאה, בת השנתיים) הסתתרו במנזר. כעבור זמן מה חזר דינר למשפחתו, והמשיך יחד איתם את מנוסתו לטולוז, שבדרום צרפת. כשהחלו הגרמנים, לשלוח את יהודי טולוז למחנות השמדה, נמלטה המשפחה שוב לניצה, שם הצליחה לשהות כשנתיים, במהלכם זכה דינר באליפות השחמט של דרום צרפת ("החופשית") ושם נולדה בתו השנייה מירי בספטמבר 1940.

ב-1942 נאלץ שוב דינר להיפרד ממשפחתו, כאשר הוצב למשלוח למחנה ההשמדה, בעוד אשתו ושתי בנותיו הסתתרו למשך מספר חודשים, בכפרים בהרי האלפים. דינר ניצל מהמוות, לאחר שחתך את וורידיו, ובסיוע הגנרל וורי, מושל דרום צרפת בעבר.

במרץ 1943, לאחר שנולדה לדינר ביתו השלישית (יהודית), כבשו האיטלקים את ניצה, ומשפחת דינר נאלצה למסור את בנותיה למסתור, במשפחות מאמצות (הראויות לתואר חסידי אומות העולם).

בספטמבר 1943 לאחר שהגרמנים פלשו לאזור החופשי של דרום צרפת, נסה המשפחה עם שתי בנותיה הגדולות, ונאלצה להשאיר את ביתם הקטנה, שהייתה תינוקת בת מספר חודשים (יהודית), במסתור בבית יתומים (במנזר). המשפחה עברה את הגבול לשווייץ, לאחר הליכה קשה ביותר בהרים, זאת בסיוע חיילים איטלקים. משפחת דינר נמנתה על הפליטים הראשונים, שהצליחו לחצות את הגבול לשווייץ הנייטרלית ללא רישיונות.

משפחת דינר הגיע ללוצרן שבשווייץ, ובסיוע של ארגון ציוני צרפתי, וידידים צרפתיים, איתרה את התינוקת שהושארה מאחור בבית יתומים בניצה. כשהגיעו ללוצרן, עברה המשפחה תקופת התאוששות קשה מהמנוסה, במהלכה חלתה אשתו של דינר (תמר), ושתי בנותיו, אשר סבלו מתת תזונה ורככת העצמות, נמסרו שוב לתקופה למוסד.

למרות מצבה הקשה של המשפחה זכה דינר השחמטאי למעט נחת בלוצרן, כאשר השמועה כי בעיר נמצא אלוף בלגיה בשחמט, הגיעה למועדון השחמט המקומי, ודינר "גויס" לחיזוק לנבחרת העירונית של לוצרן, וזכה ב-23.4.1944 מול נבחרת ארגאו במפגש כפול על 33 לוחות, שהסתיים בניצחון לוצרן 29:37. בהמשך זכה דינר במספר תחרויות שחמט ברחבי שווייץ..

בספטמבר 1944, לאחר שחרור בלגיה על ידי בעלות הברית, חזר דינר לבלגיה, לא לפני שעבר עם משפחתו בניצה, למפגש איחוד עם התינוקת שהושארה כשנה בבית היתומים.

החיים בישראל

במרץ 1949 נולדה ביתו הרביעית, אתי, וכחצי שנה לאחר מכן, בספטמבר 1949, עלה דינר עם אשתו וארבע בנותיו לישראל, והשתקע בראשון לציון שם חי עד יומו האחרון. שם פתח חנות אופטיקה, במיקום מרכזי במדרחוב העיר. למחייתו התפרנס ממקצועו כאופטיקאי, אך עיקר חייו המשיכו להתנהל סביב כישרונו האדיר, כאמן שחמט, כעת במסגרת מועדון השחמט של ראשון לציון. מועדון השחמט של ראשון לציון קלט בגאווה את דינר, שכן עד אז שחמטאי ברמה גבוהה כמותו, טרם הופיע במועדון. בשנות החמישים, השתתף דינר בכל התחרויות החשובות שנערכו בארץ.מאחד מאוהדיו הנלהבים של דינר היה שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, שסייע רבות לשחמט הישראל,י ולימים כיהן כנשיא כבוד של האיגוד הישראלי לשחמט.

בתקופות שונות נמנה דינר עם סגל נבחרת ישראל, אולם בשל הידרדרות מצבו הבריאותי, לא הופיע במשחקיה. ערב אולימפיאדת השחמט במינכן ב-1958 זכה דינר בתחרות מבחן לקביעת הנבחרת, ונקבע כשחקן הלוח ה-5, אולם וויתר על הנסיעה בשל מצבו הבריאותי.

תחרות העשור של 1958 הייתה האחרונה בה השתתף דינר. מכאן ואילך השתתף דינר רק במשחקי ליגה, משחקים ידידותיים, הדרכת נוער, משחקים סימולטניים ואירועי שחמט עממיים.

ב-1964 שולב דינר בצוות המנתחים של נבחרת ישראל באולימפיאדה, שנערכה בתל אביב, במהלכה זכה דינר לארח בבית,ו את השחמטאי הרוסי מיכאל טל (אלוף העולם בשחמט בשנים 61–1960).

דינר נפטר ב-13 בפברואר 1979, בשנה ה-76 לחייו.

הזווית האישית

אריאל – גאווה גדולה לספר על סבי ועל הכישורים שלו. המפגשים והתחרויות בהם השתתף, מסמלים עבורי את הכוחות והרצון של סבי, להתמיד ולהמשיך בחיים, גם כשבריאותו לא הייתה במיטבה.

מילון

פנחס רוזן
אחד מאוהדיו הנלהבים של דינר היה שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, שסייע רבות לשחמט הישראלי ולימים כיהן כנשיא כבוד של האיגוד הישראלי לשחמט

ציטוטים

”מועדון השחמט של ראשון לציון קלט בגאווה את דינר, שכן עד אז שחמטאי ברמה גבוהה כמותו טרם הופיע במועדון.“

הקשר הרב דורי