מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה אסייג, בילדותי, אמי אסתר עבדה עם סבא שמעון והייתה מאוד טרודה ועסוקה. לכן סבתא חנה גדלה אותי ואת שלושת אחיי. כשהייתי בת 10, שלחה אותי סבתא לקנות באגט מהמכולת. חשבתי לעצמי, בזמן שאלך למכולת אמלא את האמבטיה במים, ואז אוכל להתרחץ כשאחזור. כשיצאתי מהבית ראיתי לשמחתי שיירה של קרקס, שהיה מגיע אלינו בחודשי הקיץ. המנהג היה שביום האחרון לפני שהם עוזבים, הם מקיפים את כל העיר לשם פרידה. כל כך התלהבתי מהשיירה והלכתי בעקבותיה. שכחתי לגמרי מהבאגט ובמיוחד מהאמבטיה שבינתיים מתמלאת לה. כעבור שעה חזרתי הביתה, ומצאתי את סבתא חנה בוכה ומתייפחת, וכל הבית מוצף במים, כי המים עלו על גדותיהם .סבתא חנה הייתה חסרת אונים מול כל כמות המים שהציפו את הבית .היא צעקה וכעסה על חוסר האחריות שלי. בעבר הייתה שיטה מיוחדת לחמם את המים. היינו מבעירים מכשיר בעזרת מיכל גז, הצינור היה מתחמם ותוך כדי שהמים זרמו הם היו מתחממים. מאחר והאמבטיה הייתה מלאה במים רותחים, סבתא חנה לא יכלה להכניס את היד כדי לשחרר את הפקק. לאחר שכיביתי את מכשיר חימום המים, הוצאתי את הפקק בקלות. ופרצתי בצחוק. לעולם לא אשכח את חוסר האונים ואת הדמעות של סבתא חנה. מאז למדתי שאם מתחילים במשימה חייבים לגלות אחריות ולסיים אותה.

הזוית האישית

שקד: שמחתי לראות את סבתא שלי ולהשתתף ביחד איתה בפעילויות, אני מאחלת לעצמי להמשיך לבלות איתה כמו שביליתי איתה בתוכנית הקשר הרב דורי.

סבתא דינה: הרגשתי יותר קירבה ביני לבין הנכדה שלי. אני מאחלת לנכדה שלי שקד, שתמיד תתחיל משימה ותסיים אותה באחריות.