מאגר סיפורי מורשת

תכנית הקשר הרב דורי  

חיה נאור (סבתא) איתי נאור (נכד). איתי הוא הבן של גיל נאור שהוא הבן של חיה נאור                      

איתי נולד בתאריך 17.12.2002 סבתא חיה נולדה בתאריך 5.3.1931 .

בתור הסבתא היחידה של איתי אני מרגישה אחריות מיוחדת למלא את התפקיד כראוי. למען האמת, אני עכשיו גם נושאת בתפקיד סבתא וסבא ואשתדל במפגשים שלנו לתת בטוי לתוכן של התפקיד. אני חושבת, שהתפקיד לא כולל חינוך, יש לו הורים שיחנכו אותו. אני חושבת, שאני צריכה להיות מקור לבילוי כיפי אבל גם מקור ללמוד בלי לחץ. במפגשים שלנו בתכנית  דברנו על נושאים רבים: ילדות, בית ספר, פנאי ועוד. השוואה בין התקופות ודורות.

 

"חגים בילדות שלי, סבתא מספרת, אני גדלתי בארצות הברית בסביבה לא-יהודית. למעשה, הייתי הילדה היהודית היחידה בבית הספר שלי, לכן לא חגגו חגים יהודיים בבית הספר, אלא חגים של נוצרים. בכל מקרה, בביתי חגגנו את החגים היהודיים, וביניהם הדלקנו נרות חנוכה וגם שחקנו עם הסביבון רק שם האותיות היו נ, ג ,ה ו-ש, כי הם סמנו "נס גדול היה שם." 

 

לעתים קרובות חג המולד של הנוצרים נפל בערך באותו זמן כמו חג החנוכה והייתי הולכת לחברות שלי כדי לראות את עץ אשוח שלהם. למען האמת קצת קנאתי בהם כי נרות של חנוכה לא יכלו להתחרות ביופי של עץ המקושט. "

 

חנוכה בחייו של איתי: "לעתים קרובות חג החנוכה נופל קרוב ליום הולדת שלי (איתי) ובאמת לפנים זה קצת מפריע כי חוגגים חג ופחות את היום הולדת. מאידך יש חופש מבית הספר בחנוכה וזה כאילו חופשה לרגל היום הולדת שלי.  שני הדברים הכי נחמדים בחג זה הם החופש מבית הספר והסופגניות. סבתא שלי תמיד מכינה ארוחה מיוחדת ליום הולדת ואם זה נופל בחנוכה אפשר לשלב מאכלי החג.  אנחנו מקבלים דמי חנוכה אבל זה לא במקום מתנה ליום ההולדת."                                                            

 

סבתא חיה:  "גדלתי במשק מחוץ לעיירה. ביתנו היה בית אכרים טיפוסי, היו לנו עופות, פרות וגן ירק. היה מרחק גדול בין הבתים. לא היו לנו הרבה משחקים לא ראינו בריכת שחיה, מגרש טניס, או גן שעשועים. הכל היה מעשה ידינו. כדי להגיע ממקום למקום כלי התחבורה היה אופניים. הייתי מגושמת ולקח לי זמן רב ללמוד לרכוב אבל זה היה הכרחי כי אחרת לא יכולתי להגיע לנחל.  הנחל, זה היה במקום בריכת שחיה. 

 

בית הספר היה מרחק כ-2 קילומטר מן הבית והלכנו לשם ברגל. כאשר ירד שלג שמחנו כי אז באותו יום לא היה בית ספר. באותו יום עסקנו בבניית אנשי שלג וגם היו לנו גלשנים פשוטים מעץ כדי לגלוש למטה בגבעות הקטנות שנוצרו בשלג. לא רחוק היה אגם קטן שהיה קופא וכולנו היינו מגיעים עם המחליקיים שלנו. אני כמובן, ביליתי את רב הזמן על הישבן שלי."                                  

 

איתי: "הילדות שלי הייתה מאד שונה. היו לי תמיד הרבה צעצועים ומקומות בילוי זמינים כמו פארקים, בריכות שחיה, גני שעשועים, חוגים, וגם נסיעות לחו"ל.  כבר בגיל שנה נסעתי עם משפחתי לסלובניה, ולאחר מכן היו לנו עוד טיולים נפלאים כולל שייט בתורכיה.  הדור שלי היה כאילו בפלנטה אחרת."     

חיה:  "למדתי בבית ספר יסודי עממי קטן. היו בו 6 כיתות א' עד ו', אבל לכל שתי כיתות הייתה מורה אחת. שתי הכיתות היו בחדר אחד. המורה הייתה נותנת לכיתה אחת משימה ובאותו זמן הייתה מלמדת את הכיתה השנייה. לא היו הרבה מאד ילדים, עד כמה שזכור לי היו לא יותר מ-25 בכל חדר של 2 כיתות. לא היה אולם ספורט ובהפסקות יצאנו לחצר לשחק משחקים כגון קפיצה בחבל (רק בנות), 5 אבנים וקלאס.

 

לאחר שאחותי עברה לחטיבת ביניים הייתי היהודייה היחידה בבית הספר. לא היו טיולים או חוגים אבל למדנו יום שלם, משעה: 8 עד שעה 4.  ולכן הספקנו לעשות את שעורי הבית בבית הספר."        

 

איתי: "אני לומד בבית ספר יסודי עם 6 כיתות א' עד ו' אבל בית ספר הרבה יותר גדול 4 כיתות א, 3 כיתות ב', 5 כיתות ג', 4 כיתות ד', 3 כיתות ה' ו-3 כיתות ו'. יש בבית הספר 2 מגרשי כדורסל, חצר גדולה לכיתות א וב, מגרש כדור רגל, אולם ספורט, חממה, חדר מחשבים, מעבדת מדעים. יש גם מגרש עם דשא. 

 

בנוסף אנו יוצאים לטיולים, וגם מפגשים בנושאים שונים, כגון, מרצה על תרבויות, אומן וידאו, מפגש עם במאי ושני רקדני מחול. יש גם חוגים בבית הספר שמתקיימים לאחר שעות הלמודים, כגון חוג לכדורסל. יש גם הסעות לבית הספר."        

 

בית הספר התיכון, של חיה: "אני רוצה לציין שלפני שעליתי לתיכון למדתי שנתיים בחטיבת ביניים אבל השנים האלה לא השאירו עלי רושם רב ולכן אני קופצת ישר לתיכון. בית הספר התיכון שלי היה מאד דומה לבית הספר היסודי של איתי. היה אוטובוס שהביא את הילדים שגרו מחוץ לעיר. היה לנו אולם ספורט, מגרש לכדור בסיס [baseball] למדנו יום שלם ובתכנית הלמודים היה דבר שנקרא study hall  שבו הכניסו את כולנו לאולם והיינו אמורים להכין את שעורי הבית.

 

היו לנו הרבה חוגים חלק קשורים ללמודים, כגון חוג לצרפתית, חוג לכימיה. בבית הספר היו מגמות, אני למדתי במגמה טרום-אקדמי שהיה מיועד לתלמידים הטובים שרצו להמשיך בלמודים גבוהים. אחותי לדוגמא למדה במגמה "משרדית" למדו לכתוב במכונת כתיבה, קצרנות, וגם עסוקי בית בישול, תפירה וכו'. בהפסקות הייתה מוזיקה באולם הספורט והיו רוקדים ושמתי לב שגם בבית ספר העממי של איתי יש נוהל כזה. זה מחזק אצלי את ההרגשה שיש דמיון רב בין העממי שלו והתיכון שלי ואולי זה אומר משהו על פער הדורות."

 

משפחה קרובה ורחוקה 

חיה: "אני גדלתי במשפחה מצומצמת אבא אביגדור, אמה חנה ואחות שולה. לצערי, לא היו לי לא סבתא ולא סבא. גם בני דודים היו לי רק רחוקים במקומות אחרים. התראינו לעתים רחוקות והם גם היו מבוגרים מאתנו בהרבה כי אמה שלי הייתה הצעירה מבין האחים שלה,  לכן גם הדודים ודודות היו רחוקים ולא חלק אינטגרלי של חיי." 

 

איתי: "בנוסף לאבא גיל ואמה טובי ושני האחים שלי בר בת 9 ונועם בן 7, גדלתי עם סבא וסבתא חיה ואריאל (מצד אבי).  הסבא וסבתא מצד אמי ברטה ובני – נפטרו כאשר הייתי ילד קטן. אני עדיין זוכ,ר את סבתא אבל  לא את סבא. מאידך היו לי יחסים מאד קרובים עם הסבא וסבתא מצד אבי. עד היום למרות שסבי נפטר רק לפני מספר חדשים, אני עדיין בקשר קרוב עם סבתי.

 

מצד אבי יש לי דודה אחת, האחות שלו, טלי ולה יש שני ילדים בני דודים שלי נריה שהיא כיום כמעט בת 19 וענר בן 15-1/2. בעלה, זמיר, שהיה לי דוד מאד אהוב, נפטר פתאום לפני 4 שנים. לאבי היה גם עוד אח ערן שנהרג בצבא בגיל 21, בשנת 1983. כמובן לא הכרתי אותו אבל הוא עדיין נחשב אצל כולנו כחלק מהמשפחה. 

 

מצד אמי יש לי דודה, אחותה מיכל (בעלה שאול) ולהם יש 3 ילדים שירה בת 10, גלי בת 7, אורי בן שנה. אני בקשר קרוב עם בני הדודים משני הצדדים וזה מוסיף תוכן ושמחה לחיי. פעם בשבועיים אני, אבי ושני אחיי נמצאים אצל סבתא לארוחת ערב של יום שישי. שם נפגשים עם הבני דודים מצד אבי. בסוף השבוע כאשר אני עם אמי אנחנו נוסעים לבקר אצל אחותה של אמי מיכל ומשפחתה. כך מתקיים קשר הדוק עם המשפחה הרחוקה, ז"א לא המשפחה הגרעינית."

 

תשע"ה