מאגר סיפורי מורשת

לפני שעליתי לארץ עבדתי בקואופרטיב, מקום עבודה משותף של מקצועות שונים תחת הנהלה אחת.

במקצוע שלי עבדתי עם הרבה אנשים מהממשלה, ובזכות זה שהכרתי אותם קיבלנו כל המשפחה יחד אישור יציאה מהארץ כדי לעלות לישראל. אישור כזה לכל המשפחה היה נדיר באותם זמנים ובדרך כלל היה נהוג לקבל אישור עבור הבעל בנפרד ורק אחרי כמה שנים היתה מקבלת גם האישה אישור יציאה דומה. בעקבות האישור נחקרנו ושאלו אותנו שאלות רבות וכמעט שעצרו אותנו.

נולדתי להורי, רוזה ויוסף, ברומניה בעיר בקאו. אבי היה מוכר בחנות צבעים ואימי היתה תופרת. לאחותי קראו שרה ולאחי טוביאס, אך היינו קוראים לו טוטו.

גדלתי בשכונה שהיו בה הרבה משפחות של יהודים.

הבית שלנו היה בית פרטי עם שלושה חדרים. בשכונה היה בית כנסת מפואר בשם "התורם הרשקוביץ".

זמן מלחמת העולם השנייה היה קשה גם מבחינה כלכלית, התקלחנו בתוך גיגית כביסה גדולה. לא היה לנו ים, אבל היה נחל בשם ביסטריצה (Bistrita) ובקיץ היינו הולכים להתקלח שם.

בפורים היינו מתחפשים וגם את שאר החגים היינו חוגגים בחיק המשפחה, אוכלים מאכלים כשרים, הולכים לבית הכנסת, האווירה היתה חגיגית מאוד, הרבה יותר מאשר בארץ.

לפני בר המצווה שלי, שברתי את היד וכתוצאה מכך החגיגה נדחתה בחודש ימים.

כשגדלתי עבדתי במקצועות החשמל והאלקטרוניקה, הייתי מתקן רדיו וטלוויזיות. כשעליתי לארץ התחלתי לעבוד כחשמלאי בבניין הכנסת בירושלים, מקום המגורים שלי עד שנת 1967. שנה אחרי שעליתי לארץ התגייסתי לצבא לתקופה של שלושה חודשים של טירונות.

התחתנתי בגיל 28 ולאחר שנתיים נולד לי רפי (אבא של אלון) ואח"כ שמעון.

לצערי, בחודש מאי שנת 1999, עברתי אירוע מוחי ובשנת 2012 אשתי חלתה באלצהיימר.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.