מאגר סיפורי מורשת

שמי אירית, נולדתי בתאריך 16.1.1949 בחיפה, בת בכורה להורים שלי שבאותו זמן היו חברים בקיבוץ פלמחים.

כשהייתי בת שנתיים ההורים עזבו את הקיבוץ ומאז עד גיל 18 חייתי בחיפה. גרנו בשכונת בת גלים וחלק גדול מהילדות הייתי בים. בשנות הנעורים הייתי בצופים, רוב החברים שלי היו משם, העברתי את הפעילויות ויותר מהכל אהבת את הטיולים והמחנות. למדתי בתיכון חוגים, לשם הייתי צריכה להגיע כל יום בשני אוטובוסים. אבל זאת הייתה הזדמנות להכיר עוד הרבה ילדים שעד היום יש לי קשר איתם.

בגיל 18 התגייסתי לצבא. מאוד רציתי להיות מקפלת מצנחים אבל מכיוון שלא הייתה אפשרות לכך, בחרתי להישאר בשל"ת בקיבוץ. בעצם לא עזבתי את הקיבוץ עד היום. שם פגשתי את הרן, שהתחתנתי איתו אחרי שנה. במשך השנים נולדו לנו שישה ילדים מקסימים שהם עיקר גאוותי.

שלא כמו שהיה נהוג בקיבוץ בשנים ההן, שלחו אותי ללמדו באוניברסיטה, הייתי מחנכת של חברות נוער ואהבתי את העבודה.

סיפור אומץ של סבתא אירית טובין

לפני כארבעים שנה חיפשו בקיבוץ בית זרע רכז בניין. אני הייתי עד אז מורה במוסד החינוכי "בקעת כנורות" בבית זרע ומחנכת חברות הנוער. בלי לדעת דבר בבנייה , הצעתי את עצמי ונבחרתי לתפקיד "רכזת בניין", דבר שבאותו התקופה לא היה מקובל – שאישה תעסוק בתחום הבנייה, לא כל שכן תרכז אותו. רוב העובדים בענף הבנייה בבית זרע היו ערבים שמבחינתם תפקיד האישה הוא לדאוג לבית ולא לעסוק בבניין. משרתי זו זו הייתה כל כך מיוחדת ושונה במיוחד, עד כדי כך שכתבו על זה בעיתון התנועה הקיבוצית. אני אוהבת את תחום הבנייה ואת העבודה ומתמידה בה עד היום.

היום אני עדין עוסקת בבניין. הרבה שנים עבדתי מקיבוץ לקיבוץ, בניהם במשך 15 שנה ניהלתי מחלקה טכנית במועצה. במשך השנים הייתי מזכירת קיבוץ ובנוסף הייתי אחראית ועדות שונות. גם היום, כפנסיונרית אני האחראית על ועדת תכנון ועל פרויקטים שונים בקיבוץ, עיקר גאוותי היא נכדיי החמודים עימם אני מרבה לבלות.

הזוית האישית

אורן: היה מאד נחמד לעשות את התכנית. גיליתי שסבתא נולדה בקיבוץ פלמחים והייתה הילדה הראשונה בקיבוץ זה. היה לי מאד משמעותי לעשות את המפגשים.

אירית: המפגשים עם הנכד שלי אורן ועם נבו מהשכבה בה לומד הנכד שלי היו משמעותיים, היה לי חשוב לספר את הסיפור האישי שלי.

נבו: היה לי מאד נחמד לשמוע את הסיפורים של סבתא של אורן.