מאגר סיפורי מורשת

במהלך חייו של כל אדם מתרחשים אירועים אישים, משפחתיים, לאומיים ועולמים המשפעים במידה זו או אחרת על חייו. במהלך חייו אדם אוסף את סיפוריו האישים מבלי דעת ורק לאחר זמן מה הוא מבין את גודל ההשפעה של כל אירוע וסיפור על חייו. הסיפורים המובאים להלן הינם דוגמה אישית למה שנכתב לעיל, כמו-כן הוספתי שירים שמחברים אותי לסיפורים:

בילדותי חוויתי אירוע אשר בעקבותיו הבנתי את חשיבותה של האימא לילדיה:

בשנת 1950, כשהייתי בן 4,  תקפה את הארץ מגפת שיתוק ילדים, ואימי זיהתה אצלי תסמינים של המגפה ופנתה לבית החולים.

בבית החולים שלחו אותי לבידוד ולא נתנו לאיש לבקר אותי אפילו לא לאימי. ואני רציתי את קרבתה אבל הרופאים מנעו זאת ממני. כאשר עשו לי את הבדיקה הכואבת גילו שכלל לא חליתי ורק היה לי חום ושחררו אותי מהבידוד.

השיר שמתקשר לסיפור הוא בואי אימא. מילים: קונסטנטין ואנשנקין, תרגום: לאה נאור, לחן: אדוארד קולמנובסקי

בעקבות מקרה שקרה לי בצבא הבנתי שאני רוצה לגור בקיבוץ:

במשך שירותי הצבאי ב"גולני", בשנת 1966,  היינו בקיבוץ גשר. יום אחד במהלך השעה הפנויה שלנו ראיתי ילדים (ללא מבוגר) משחקים ביניהם בתלת אופן ללא ריבים והתפלאתי על כך. למחרת חזרתי למקום וראיתי את אותו מחזה. וחשבתי לעצמי שאם זה כך בקיבוצים אז רצוני הוא לגור בקיבוץ.

ואכן בינואר 1967 הגעתי לקיבוץ גרופית ושם אני גר עד היום.

השיר שמתקשר לסיפור הוא בהיאחזות הנח"ל בסיני. מילים ולחן: נעמי שמר.

בעקבות ההיסטוריה של משפחתי ותפקידי כמחנך הבנתי את החשיבות של החינוך להומניות והבנת הזולת:

שמי ניתן לי על שמו של סבי מצד אימי שנספה בשואה. כאשר אני נובר בזיכרוני עולים בי תמונות מעטות אך חזקות הנוגעות בנושא השואה. אציין שתיים מהן:

התמונה הראשונה זו האהבה הרבה שהרעיף עלי דודי מצד אימי… התמונה השנייה היא אישה מבוגרת שנהגה להסתובב בין בתי השכונה שלנו, ואימי שהייתה טובת לב נהגה להאכיל אותה ולשוחח איתה. אחת הפעמים כאשר הייתי נוכח בפגישתן נשמע קול נביחה של כלב. אותה אישה החלה לבכות ולצרוח ואני, בן החמש, תפסתי את שמלתה של אימי וניסיתי להסתתר מאחוריה מרוב פחד. לאחר שנפרדנו מהאישה הרגיעה אותי אימי תוך ניסיון להסביר לי שאישה זו ניצולת שואה שסבלה רבות מכלבי הנאצים… רק לאחר הרבה שנים הבנתי את התמונות שנצרבו בי.

עם כניסתי לתפקיד מחנך בחטיבה העליונה, בבית הספר האזורי "מעלה שחרות", בקיבוץ יטבתה, צברתי ידע והבנה בנושא השואה. היה לי ברור שעלי להעמיק את ידיעותיי והבנותיי בנושא במגמה להעבירו לתלמידיי.

בבית הספר שבו לימדתי היה נהוג לצאת עם תלמידי כיתות י"א למסע לפולין כסיום ללימודי השואה ובמסגרת זו יצא לי להיות בפולין ארבע פעמים עם תלמידיי, ממחזורים שונים בין השנים 2012-2000.

לימודי השואה לצד היותם חשובים להיסטוריה של עמנו משמשים תמרור אזהרה לאנושות כולה ויש לדעת כיצד להתמודד איתם.

השיר שמתקשר לסיפור הוא עלה קטן שלי. מילים ולחן: ישי לפידות

שינוי שם משפחתי:

שם משפחתי הקודם היה שוורץ. כאשר התחתנתי עם דינה בשנת 1974, חשבנו על עברות השם. פירושה של המילה "שוורץ" היא "שחור" בגרמנית ואני לא רציתי שם משפחה קודר שכזה. באחד מטיוליי פגשתי צמח ששמו אשחר וחשבתי ששם זה מתאים מכיוון שהוא דומה למקור ומכיוון שפרותיו שחורים.

תהליך שינוי השם הושלם עד סוף 1974,  וכשבני בכורי נולד בינואר 1975 הוא קיבל את שם המשפחה החדש: איתי אשחר. אני שלם עם ההחלטה על שינוי השם לאשחר. אחיי נשארו שוורץ.

השיר שמתקשר לסיפור הוא לכל איש יש שם. מילים: זלדה מישקובסקי. לחן: חנן יובל

הזוית האישית

שמוליק: אני חושב שזו תוכנית מעניינת וחשובה אשר חוץ מלספק זמן איכות עם הנכד מאפשרת להכיר סבים וסבות אחרים ולהכיר את ההיסטוריה שלי מזוויות מגוונות ובאמצעים מגוונים הנחמדות ומאור הפנים של המנחות תרמו רבות לאווירה הנעימה ששררה בכיתה. הלל: נהניתי מאוד ללמוד ביחד עם סבא על העבר שלו ולבלות איתו אני חושב שהתוכנית חיזקה את הקשר בינינו. הנכד הלל השתתף בשנה שעברה עם סבא, אבא של אמא, יוסף טהורי. ותיעדו את הסיפור: עלייה והתיישבות.