מאגר סיפורי מורשת

אינגריד ורודי הולינגר עלו לארץ מוונצואלה בשנת 2003. אינגריד, ילידת שנת 1972, ורודי, יליד שנת 1967, חיו בוונצואלה בעיר הבירה קראקס.

אינגריד למדה בבית ספר ציבורי, ורודי למד בבית ספר יהודי. הם עלו לארץ ב-2005 עם בנם הבכור יונתן, שהיה אז בן חמישה חודשים, הגיעו למרכז קליטה ברעננה ובשנת 2008 עברו לכפר יונה.

רודי מספר שבזמן מלחמת העולם השנייה התירו הגרמנים לספינה גדולה ועליה מספר רב של יהודים לצאת מגרמניה. הספינה ביקשה מקלט ליהודים במדינות שונות. כולן סירבו, למעט ונצואלה. לפני עליית הוגו צ'אבסו לשלטון חיו בקראקס בין עשרים ושמונה לעשרים ותשעה אלף יהודים, אך כאשר הוא עלה לשלטון, בשנת 1998, עזבו רובם את ונצואלה. כיום חיים בה כחמשת אלפים יהודים.

הקהילה בעיר הייתה מבוססת מאוד, והיו בה לא מעט בתי כנסת גדולים. באחדים מהם היו מועדונים חברתיים שהתקיימו בהם פעילויות הקשורות לישראל וליהדות לצד פעילויות ספורט. לפני עלייתו של צ'אבס לשלטון נהגו נציגי הממשלה להגיע לבתי הכנסת בראש השנה וביום כיפור לברך את הקהילה היהודית.

בקראקס היו שלוש תנועות נוער: "השומר הצעיר", "בני עקיבא" ו"מכבי". רודי היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובחופש הגדול שבסוף כיתה י"א הצטרף למשלחת לישראל כדי להכיר את המדינה. ההחלטה לעלות לארץ התקבלה במאי 2005, מייד לאחר לידת יונתן, בנם הבכור של רודי ואינגריד, בבית חולים בקראקס, ובאוקטובר של אותה השנה הם כבר היו בישראל. לפני עלייתם הם נעזרו בארגון שנקרא "בית ונצואלה".

אינגריד ורודי מעידים שחבלי הקליטה הראשונים היו קשים, אף שקיבלו אותה יפה מאוד ועזרו להם לא מעט בתחילת הדרך. היום הם מרוצים מאוד. יש להם חברים טובים, גם הם מוונצואלה, שאותם הכירו במרכז קליטה ברעננה.

בביתם מבשלים מאכלים אופייניים לוונצואלה, ביניהם אריפה, לחם דמוי פיתה שמכינים מקמח תירס והילדים מתענגים עליו. הם נוהגים לספר לשלושת ילדיהם על החיים שהיו בוונצואלה ומתגעגעים לתקופה שהחיים שם היו טובים, אבל בכל זאת אומרים: "תודה לאל שהחלטנו לבוא."

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות