אין על משפחה
שמי טובה סין-חיים, נולדתי בירוחם בשנת 1952, למוישה וברנה. אני אחות של סבתא של רננה.
מוישה אבי עבד במפעל וברנה אימי הייתה עובדת בבית הספר.
ירוחם היא היום עיר מוכרת בנגב שבדרום, אבל אז בילדותי היא עוד הייתה כפר קטן שרק התחיל לצמוח ולהתפתח. למעשה אני הייתי הילדה הראשונה שנולדה שם (מהבנות) ליפני נולד רק ילד אחד. בבית הספר שבו למדתי לא היו הרבה ילדים, היינו שתי כיתות ובכל כיתה 23 תלמידים. יש לי גם אח ואחות, יצחק אחי הגדול ורבקה אחותי הקטנה, אחותי נולדה כמוני בירוחם, אך אחי נולד ברומניה.
ביני לבין רבקה היה הבדל של שנתיים בדיוק, תמיד חגגנו את כל ימי ההולדת ביחד, ואף פעם לא הבנתי למה, זה תמיד עצבן אותי שליצחק יש יום הולדת משלו ואני צריכה לחגוג ביחד עם רבקה, זה לא שלא אהבתי אותה, להפך היינו ממש כמו תאומות, פשוט זה הרגיז שאין לי את המקום שלי.
כפי שכבר אמרתי אני ורבקה היינו מאוד קרובות, וכמעט תמיד לבשנו את אותם בגדים.
בכל טקס או אירוע חשוב בבית הספר או סתם בכפר היינו שרים את הימנון ירוחם והוא היה הולך כך: "בכפר ירוחם, נאה ולא חם, אנו בנו להשתקע, פה, פה, פה, פה. ליד הבית נשתול עץ הזית, וניבנה את קן אושרנו, פה, פה, פה, פה."
לא אהבתי את ירוחם, תמיד רציתי לעזוב, אני העדפתי את העיר ולכן כשגדלתי עברתי לחיפה.
אחי נפטר ממחלה קשה עם שלוש בנות ונכדים, וגם אחותי נפטרה עם ילדים ונכדים מאותה מחלה קשה, כמובן שגם הורי נפטרו, עכשיו אני לבד מהמשפחה שלי, נשארתי לגור בחיפה בלי בעל ובלי ילדים, אך אני מבקרת את הנכדים של אחותי כל שבוע.
הזוית האישית
היה לי מאוד מעניין לשמוע את סיפור משפחתי.
מילון
ירוחםהיא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1959.
ציטוטים
”המנון ירוחם“