מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה מלניק ואני סבתא של הילה פודלובסקי.

נולדתי ב27.9.45 בעיר ברלד רומניה מחוז מולדובה.

עלינו לארץ הוריי ואחיי בפברואר 1951 באוניה טרנסילבניה. הגענו לחיפה אחרי שיט בים סוער. לא היינו בטוחים שנגיע בשלום לארץ ישראל וחששנו מהלא נודע. האנייה הייתה לא מהחזקות והיציבות בלשון המעטה.

אני ומשפחתי אסיריי תודה לאיש היקר אפרים אילן שפעל רבות להעלות יהודים לארץ תוך סיכונים רבים מאוד.

הגעתי לבאר שבע למעברה, הייתי בת 5 וחצי, מן הסתם לא הכרתי את השפה וחששתי לא מעט. זכור לי כי גן הילדים שלי היה בתוך אוהל. אני זוכרת במיוחד גננת נעימה ומסבירה פנים לכולנו, ילדים קטנים אשר צמאים לאהבה וליחס. החיים במעברה היו לא פשוטים, אך אף פעם לא הרמנו ידיים. עד היום אני זוכרת את הריח הטוב של הקקאו החם שחימם אותנו פיזית וחימם את הנפש שלנו. חודש פברואר היה גשום מאוד וקר וריח ריבת השזיפים והתפוזים שאכלנו במעברה עם לחם אחיד היה ממש מעדן – עד היום אני אומרת על תפוז טעים זה תפוז כמו במעברה.

ואני ומשפחתי גרים מאז שעלינו לארץ, בבאר שבע. אנחנו אוהבים את העיר שלנו, שהייתה שממה והיום הפכה להיות עיר גדולה שיש בה חינוך תרבות ומה לא. על אף הקשיים אני אוהבת מאוד את ארץ ישראל ומאושרת שהקמתי כאן בית לתפארת, שכן אין לנו ארץ אחרת וטוב שכך!

כיום אני סבתא לשבעה נכדים ואמא לשתי בנות ובן. יש לי שני חתנים נפלאים וכלה נפלאה. אני נשואה לאיש נפלא מרדכי מלניק 49 שנים, ואני גאה בו מאוד, היות והוא בן לשורדי שואה. אני גאה מאוד בילדיי ונכדיי על הישגיהם ועל היותם ילדים ונכדים מצוינים ומצליחים.

אני סבתא מאושרת ושמחה בחלקי במדינתי האהובה!

סבתא שושנה השתתפה בקשר הרב דורי גם במקיף ז' בבאר שבע, עם הנכד ליאור – ושם סיפרה על חווית ילדות של סבתא שושנה- בית הקולנוע קרן

הזוית האישית

המתעדת הילה – היה לי ממש כיף לחוות את הפרויקט המדהים הזה והפרויקט הזה עבורי הוא היה חוויה בלתי נשכחת מפני שהייתי הרבה עם סבתוש והכרתי אותה לעומק.

המספרת שושנה – היה מאוד מעניין וזהו פרויקט חשוב מאוד!