מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ביפו בשנת 1950, להורי ניצולי שואה, שאיבדו חלק ניכר ממשפחתם הקרובה והמורחבת, בזוועות שעוללו הנאצים.

כבר מגיל צעיר הפנמתי, שאין לנו ארץ אחרת, ובמהלך כל שנות ההיסטוריה של עמנו בגולה, אנו נרדפים, והופכים לשק חבטות של עמים שונים. מכאן, הבנתי, שעלינו להילחם בכל כוחנו על זכותנו ההיסטורית בא"י. בשנת 1968 גויסתי לצה"ל. במשך 3 שנים, השתתפתי במלחמת ההתשה, על ציר תעלת סואץ, מלחמה קשה מול הצבא המצרי. שימשתי כלוחם וכמפקד טנק. השתחררתי משירות סדיר בשנת 1971. משפחתי הייתה דלת אמצעים, ונאלצתי לעבוד קשה ולעזור בכלכלת המשפחה.

בשנת 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים. מדינות ערב ניצלו את החג, וכשכולם בבתי כנסת, החלו בתקיפה. הסורים בצפון והמצרים בדרום. לא היינו מוכנים להתקפה. כמו הרבה חיילים, גם אני, כששמעתי על ההתקפה, לבשתי בגדי צבא, וללא שהות, עשיתי את דרכי דרומה לכיוון הבסיס הצבאי בו היו מאוכסנים הטנקים והנשקים עימם היינו צריכים לצאת לקרב ובלי שהיינו מוכנים לכך.

התארגנו במהירות, ציידנו את הטנקים והתחלנו לנוע על גבי הזחלים של הטנקים (כי לא היו רכבים המובילים טנקים מוכנים באותה עת), לכיוון דרום ובדרך לתעלת סואץ, לאזור הקרבות. הגענו לבסיס צבאי- טסה, בסמוך לאתרי הקרבות, שם קבלנו תדרוך על הנעשה ועל המצב הקודר בשטח.

עם חבריי הלוחמים בהפוגה

המצרים בחסות הרוסים, הפעילו טילים נגד מטוסים ופגעו במספר רב של מטוסי חיל האוויר הישראלי שנוטרל ולכן לא היו תצלומי אויר, מה שמנע מכוחות הקרקע לאבחן עד היכן הגיעו המצרים בחדירה. מספר האבדות של כוחותינו היה גדול. כוח של לוחמים, שהגיעו ראשונים ביוזמה אישית, ואני ביניהם, חדר עם הטנקים לאזור הקרבות על מנת לנסות ולבלום את התקדמות הצבא המצרי לעומק שטחנו. יצאנו לקרב חבריי ואני, ללא מידע לגבי מיקומו של האויב.

תוך כדי קרבות, נכנסנו מספר טנקים למתחם מבוצר של המצרים שנקרא "חמוטל" והצבא המצרי הפעילו נגדנו אין ספור רקטות נגד טנקים. הטנק שלי נפגע, נהג הטנק נהרג, ובקושי רב הצלחנו לחלץ את עצמנו. לא הסכמתי להתפנות ועליתי לטנק אחר בכדי להישאר עם חברי  הלוחמים להמשך הקרבות. כשכוח מילואים נוסף הצטרף, השתתפנו בקרבות הבלימה והשמדנו חלק משמעותי מהכוח המצרי שכלל מאות טנקים, אין ספור נגמ"שים וחי"ר. הקרבות הללו הסבו נזק רב ואיבוד בטחון מהאופוריה של הצבא המצרי, ואריק שרון, שהיה מפקד האוגדה שלי (לימים ראש ממשלה), החליט שזה הזמן ושיש לבצע מהלך יצירתי וארגן כוח משימה מצומצם של פלוגת טנקים שבראשה עמד מפקד חטיבה 421 חיים ארז, ומפקד הגדוד גיורא לב (לימים ראש עירית פ"ת לשעבר) ובנוסף כוח צנחנים מיוחד בכדי שיעברו על גבי דוברות (תמסחים) את התעלה לצידה המערבי, בכדי לנטרל את שדות הטילים שלא אפשרו לחיל האוויר הישראלי לתפקד ולהשתתף בקרבות.

לי הייתה הזכות להיות שותף בכוח המשימה הנ"ל, המבצע בוצע בהצלחה יתרה וגרם למפנה במערך הכוחות לטובת כוחותינו. המבצע אפשר לחיל האוויר לפעול בחופשיות וכוח צבאי גדול של אוגדת ברן חצה את התעלה לצד המערבי, כבש את העיר סואץ והכניס למצור את הארמיה השלישית המצרית, מה שנתן את האפשרות להגיע להסכמות עם המנהיגות המצרית, להסכם שלום בר קיימא. המבצע הנ"ל של כוח המשימה ייזכר בהיסטוריה של מורשת צה"ל והוא נלמד מזה דורות בכל דרגות הפיקוד בצה"ל (מומלץ לבקר במוזיאון השריון בלטרון).

רצף הניסיונות להשמידנו מזה דורות, ובמיוחד עבורי, המלחמות הרצופות של מדינתנו, שגרמו לצערי לאובדן חלק גדול מחבריי, ושל חיילים נוספים, הובילה אותי להחלטה – להקים משפחה בישראל בהקדם.

בשנת 1974, כשנה לאחר המלחמה, נישאתי לאשתי חדוה, נולדו לנו ארבעה ילדים וששה נכדים, לכל אחד ממשפחתנו יש זיקה וחשיבות לשורשי העם היהודי בארץ ישראל.

תקוותי הגדולה שמשפחתי תמשיך במסורת ותשריש דרך זו לדורות הבאים, עבורי זה יהיה ההישג הגדול בחיי.

לינק לשיר My Way- Frank Sinatra

הזוית האישית

יוסי: לנכדי הבכור והיקר, תקוותי שבהקדם ישרור שלום עם אויבנו ושמסלול חייך יהיה מלווה באושר ובריאות.

שקד: הייתי רוצה לאחל לסבא שימשיך להיות הכי חרוץ וחכם ולעזור לכולם, שימשיך להיות הסבא הכי טוב בעולם ולומר לו שאני אוהב אותו מאוד ומעריך את הדרך שהוא עבר.