מאגר סיפורי מורשת

ה' אדר התשע"ג 

אמא אישה מיוחדת מאז היותי ילדה קטנה הערצתי את אמי עליה השלום. אמא שעושה הרבה למען הזולת

ואין אדם יודע על כך. עוד בתימן היתה שולחת אותי למשפחות מעוטות יכולת, עם כסף בידי לתת לאישה

מסוימת באותה משפחה, מבלי שאחד מבני אותה משפחה ידע או ירגיש.

הינו משפחה אמידה, אבי היה סוחר תכשיטים ברובע המוסלמי של צנעא. הוא היה חוזר מאוחר בערב,

בקושי ראינו אותו. רק בשבתות ובחגים זכינו לחוות את קרבתו. ברור שאמא ע"ה ניהלה את ענייני המשפחה,

דאגה לאחי ללימודים, לאוכל שיהיה לנו בריווח, וזאת עשתה מעבר לתפקידה לעזור לסבתא, אמו של אבי.

 

כיוון שחיינו כמו בחמולות, רכוש משותף לסבא ולבניו הנשואים. אשתו של דודי הבכור ניסתה להשתלט על הכל,

ורצתה שעל פיה יישק כל דבר. זה היה קשה לנו מאד, אך אמי ע"ה בחכמתה, בתבונתה ובפקחותה הרבה

ידעה להתחמק ממנה. דאגה שיהיה לנו מטבח נפרד, מרווח, עם מחסן ותנורים. קנינו מכל טוב.

בשלנו ואכלנו בנפרד. מלבד שבתות וחגים, בהם אכלנו יחד עם כולם אצל סבא וסבתא.

בהגיענו לארץ היה לנו בניין דירות בירושלים לסבא ולבניו לגור יחד בשכנות, אולם אמי ששבעה מרורים

ממגורים בסמיכות לדודים ולנשותיהם, העדיפה להתנתק ולהתרחק ולגור בשיכון של עמידר ברמת גן.

היה לנו קשה מבחינה כלכלית, כי את הממון שהבאנו מתימן לקחו הדודים. כידוע, עזבנו אוצרות של בית

ורכוש במטרה להגיע לארץ הקודש, וכזכור זו הייתה תקופת צנע, בה חילקו את המזון בתלושים.

הורי ע"ה החדירו בנו להסתפק במועט, בשננם את המשנה: "איזהו עשיר השמח בחלקו". חינכו אותנו בשלום ובשלווה, ללא קנאה וללא שנאה.

אנו הילדים למדנו בבתי ספר טובים, וברוך ד' גדלנו והסתדרנו לתפארת. אבי ע"ה היה אדם שקט, צנוע

הממעט בדיבורים, לכן אמי שהייתה מנהיגה שלימה ותמימה מטבעה, ניהלה את הבית ודאגה לכל בפקחות,

בתבונה ובחום, וכולנו, ילדיה, זוכרים לה לטובה את הישגינו.

גם בארץ המשיכה אמי במעשי החסד והצדקה.

לדוגמה: בימי ההאפלה של מלחמה ששת הימים נלוויתי אליה, היא התרימה אנשים בעבור משפחה

נצרכת בת 13 נפשות, כדי שתחתן את ילדיה. וכן כל קשישה ערירית ובודדה בקרה אותה ועזרה לה.

נרתמה לעבוד עם ילדים מוגבלים, פיזית ונפשית, בביה"ס "קדם". טפלה בהם טיפול מסור בחום ובאהבה.

הייתה מחנכת דגולה ללא תעודות ותואר, המקנים שכר. בהתאם לכוח ולשעות שהשקיעה, השכר היה מזערי

ואף מצחיק. ולמרות זאת התמסרה לילדים בלב ונפש. המפקח שנכח בשעות עבודתה בביה"ס וראה את

עבודתה המסורה ואת היחס לכל ילד וצרכיו, אמר:

"חבל שאין לך תעודות, את מסוגלת לנהל פרויקט גדול!"

היו פעמים שהייתה מארחת ילדים מבית הספר בביתנו, בימי שבת וחג ובחופשות הקיץ, כדי להקל מעל הורי

הילדים. זו הייתה התנדבות לשמה. התלמידים אהבו אותה מאוד, והתנהגו כנדרש. היא לא גערה בהם,

לא הענישה על מעשה לא נאות, פשוט רק חייכה לעבר אותו ילד, והוא הבין את הרמז והפסיק את מעשיו

השליליים.

 

היה לה לב טוב לכל בר אנוש. כאשר זקנה הלכה למועדון יום לקשישים, שם עקבו אחר קשרים בין אישיים, שמתגבשים ברצף הפעילות השבועית של משחקי חשיבה. אמי ע"ה שהייתה חכמה ונבונה, אשה מבוגרת

עם רוח צעירה, נבחרה להשתלב בקבוצה מתקדמת. השותפה שלה למשחק נקשרה אליה, ותמיד ניהלו

שיחה בהומור ושמחת חיים. "את אינך דוברת עברית טוב", אבל יש לך ראש טוב והבנה מעולה,

"את נהדרת, אני אוהבת אותך!" אומרת לה השותפה. ואמי ע"ה עונה לה: "אני אוהבת ללמוד ולשחק,

הראש נפתח וזה עדיף מהכדורים של הרופא".

באופייה הנוח שמחה לשתף פעולה עם שותפים שונים, ובכך להרחיב את מעגל מכריה במרכז לקשיש.

היו טבועים בה חקר ולימודים, שנונה וחדה היתה בשכלה, מהירת מחשבה ומעמיקה. שמחה אמיתית אפיינה

אותה, הכרת הטוב לכל אחד, חיים באמת, בצניעות ובטוהר. היא הקרינה והאירה מאורה לכל מי שהיה לו קשר איתה.

יש ימים בהם אני יושבת ומחשבותיי נודדות אחורה, לימים בהם הייתי עדה למעשיה הנאצלים, דמותה הנערצת

תמיד לנגד עיני. אני משתדלת לחקות את מעשיה וללמוד את תכונותיה ההגונות והטובות. אני מתנחמת בזה

שזכיתי לסעוד אותה בימי האשפוז בבית החולים יום ולילה, תקופה ארוכה. חגגתי שם פורים, פסח – ליל סדר לבד.

גם את חג השבועות היינו שם. היה לה רוגע נפשי גם בשעות ייסוריה הקשים. מטען של ערכי חיים בסיסיים,

שורשיים ומוצקים היוו את חייה בידיעה שהכל מאת ד' יתברך. אני תפילה שאזכה ללכת בדרך בה חנכה אותנו, בתבונה ובפיקחות. לדעת לוותר, להבליג ולהרבות במעשי חסד וצדקה. 

יהי זכרה ברוך !! 

בתה זהרה – שרה בדיחי

תלמידה חונכת : מאי ברכה ה/1 בית ספר מכל"ל רמת גן