אימי רוקמת על סדין לבן פרחים כחולים
היינו מביאים מים בתוך עגלה מעץ שבנינו עם גלגלי לגרים
עליה לארץ ישראל בגיל חמש עליתי לארץ עם משפחתי בשנת 1951.נחתנו בשדה תעופה בן גוריון לוד
שהיה אז צריף קטן. לאחר המתנה קטנה בשדה התעופה העלו אותנו על משאיות, הביאו אותנו למקום
שנקרא: שער עליה.
שם היו רק אוהלים.השהייה הייתה שם כמה חודשים, ולאחר תקופה זו העבירו אותנו שוב במשאיות
למעברת חירייה. שם היו אוהלים וצריפונים מאסבסט. מים לא היו. היינו מביאים מים בתוך עגלה מעץ שבנינו
אותה עם גלגלי לגרים, שהיו עשויים ממתכת ושמים בתוכה פך ענק שעשויי מאלומיניום וממלים בו מים
כל הדרך מתפללים שלא יישפכו ממנו המים עד הצריף, הביתה.
כמובן, השירותים היו מחוץ לאוהל במרחק של 25 מטר מהצריף ובנויים ישבה על בור. היו אלה חוויות
ילדות אמנם קשות, אבל עדיף מרדיפות הערבים בבגדד.
כיף להיות בארץ ישראל ועם כל הקושי התאהבתי בה. אני כאן !
חפצים בתכנית "הקשר הרב דורי" אנו מתעדים ספורים יקרי ערך ובהתרגשות רבה מעלים כל זה בכתב,
התבקשנו להביא חפצים ישנים, ולספר על חפצים שהם מאוד יקרים לנו נפשית.
בעודני ילדה קטנה ראיתי את אמי רוקמת בסדין לבן פרחים כחולים, וזה היה משמש כמפה בארון
על מפה זו אימי הניחה את הבגדים בארון. חפץ נוסף, חלוק משי שכולו רקום, מעשה ידי אמי שהייתה
יושבת על כיסא ומולה רשת עגולה, עם עץ מסביב ורוקמת את זה בחוט משי. לדברים האלה יש ערך רב,
כיום הם נמצאים אצלי בבית.
בית ומשפחה בארץ התיישבנו בחירייה בצריף קטן והיינו משפחה של חמש נפשות המשחקים שלנו היו
במשעולים חולות ואבנים. שיחקנו בקלאס, חמשת אבנים, הקפות וגוגואים.
אבי עיבד את האדמה והייתה לנו גינה של עגבניות, אבטיחים ומילונים. גם עץ קטן של פלפלים חריפים.
אבא הצליח לעבוד בשמירה בשיח מונס הוא שמר על בריכות מים.
היו לנו שני כלבים: כלבה ג'וני וכלב בשם ענטר, ג'וני הייתה בשמירה עם אבי וכלב ענטר היה שלי.
לאחר תקופה עברנו לדירה קטנה בעיר רמת-גן. חגגנו חגים ומועדים של ארצנו. ראש השנה-שנה טובה
ומתוקה ותפוחים בדבש. סוכות-בנינו סוכה ובסוכה תשבו שבעה ימים.בפסח- מה נשתנה הלילה הזה ?
מאכלים כשרים וטעימים, ליל סדר שמח עם דודים ודודות. אצלנו נוהגים בחגים לבקר אצל קרובי משפחה
וגם הם מבקרים אותנו. הבית שלנו מכניס אורחים "כל דחפין יתא ויאכל" כמו שאומרים.
דודים היו אוהבים לבוא אלנו להתארח אצלנו למרות שהבית שלנו היה קטן וישנים אצלנו.
אני הילדה הבכורה כמובן שעזרתי בכל ההכנות ובכיף. כיום אני יודעת , להכין את המטעמים של אימי
בזכות שיתוף טבית (חמין) עם עופות שתופרים וממלאים בבשר וקורקבנים. מאכל ליום שבת שמונח על פתיליה קטנה. היה כיף גדול לאכול ביום שישי קידוש וארוחה חמין בשבת.
כיום אני גם מכינה והנכדים אוכלים.יש לי שלוש בנות שלושתן נשואות עם ילדים שלושת הבנות: מירי, שרון ושרית הנכדים: עודד, דור, אביב, גל, הילה, ליאן ויהלי.
בזכות נכדתי הילה הגעתי לתכנית הקשר הרב דורי, שמתקיים בימי שישי בבית הספר ערמונים ברמת גן.
למרות שקשה לי להגיע בימי שישי, אני עוזבת את המטבח ובאה באהבה גדולה!!
מילון
טביתחמין עירקי לשבת שעשוי מעוף ממולא עם קורקבנים, לבבות ואורז
ציטוטים
”סבתי אומרת "כפרושי שלי" מרוב אהבה אליי.“”חוויות ילדות בארץ אמנם קשות, אבל עדיף מרדיפות הערבים בבגדד.“
”כיף להיות בארץ ישראל ועם כל הקושי התאהבתי בה“
