מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל פאר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. להלן סיפורי.

זיכרונות ילדות

החברים שלי בילדות היו בעיקר חברות שגדלנו יחד בשכונה, היינו באותו גן ילדים, באותו בית ספר ובאותה תנועת נוער, הנוער העובד והלומד. כולנו גרנו יחד באותה שכונה, כמובן שלא היו משחקי מחשב ולא טלוויזיה או סמארטפון. שיחקנו בחוץ עם כדור, גוגואים (חרצנים של משמש), גומי שקופצים עליו, חבל שקופצים איתו ואופניים למי שהיה.

למדנו בבית הספר היסודי הראשון שהיה ביקנעם, בית ספר "אורנים". למדנו עברית, חשבון, תנ"ך, ספרות, גאוגרפיה, והיה חוג חליליות ומקהלה שהשתתפתי בהם בשמחה. המורים היו חביבים מאוד, הכירו כל ילד ואת המשפחה שלו, הייתה אווירה משפחתית מאוד. עונשים היו רק במקרים חמורים, בדרך כלל לכתוב משפט כמה עשרות פעמים כמו: 'לא אפריע יותר בכיתה'. הייתה לי מורה אהובה מאוד בשם אילנה היימן, שממש הערצתי אותה. ובכיתה ח' לקראת סיום בית הספר היסודי, הכנו הצגה גדולה עם תלבושות ואיפור בשם: הזמיר. הבמאי היה שמעון גפן, שהיה מנהל בית הספר. אני השתתפתי והייתי גאה מאוד על כך. בלימודים אהבתי מאוד את המקצועות ההומניים: ספרות, תנ"ך, לשון, דקדוק, היסטוריה וכו'. חשבון והנדסה אהבתי פחות…

סיפור האהבה של סבתא רחל וסבא יהודה

סבא וסבתא הכירו בשנת 1969 ביקנעם במפעל בשם סולתם. שניהם עבדו במשרד הטכני. סבא עבד בתכנון וסבתא עבדה בהנהלת חשבונות. הם נפגשו בהפסקות האוכל והתחילו לדבר ואז סבא הזמין את סבתא לסרט בקולנוע בחיפה. תוך כמה חודשים הם החליטו שהם רוצים להתחתן.

הזוית האישית

הנכדה שחף: היה לסבתא ולי כיף לבלות ביחד. אני נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבתא .