מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה חיים שבתאי, אני משתתפת השנה בקשר הרב דורי, להלן סיפורי.

העליה לארץ הקודש עם געגוע קטן לבית

נולדתי באפגניסטן בעיר קאבול. הורי החליטו לקרוא לי טובה כי הם האמינו שאני אהיה ילדה טובה. לאמי קראו ברוריה ז"ל ולאבי קראו יצחק ז"ל. אנחנו 8 אחים מתוכם 3 אחיות ו- 5 אחים. לא היו לנו הרבה חדרים בבית, גרנו 8 אחים בחדר אחד. בישלנו בעצים ובגחלים. אכלנו בדרך כלל אורז ובשר כבש. תפרנו לבד את הבגדים שלנו. התקלחנו במקום שקוראים לו חמאם טורקי, מחוץ לבית. כל היהודים גרו במקום אחד. המפגשים היו בבית הכנסת, ובקיץ היינו מסתובבים ליד האגם. היה שוק, הערבים היו מביאים לנו סחורה, ומהם היינו קונים אוכל. אימא שלי לא עבדה אלא הייתה עקרת בית, ואבי היה סוכן של חניות של שטיחים וכדומה. שם הוריי: ברוריה ויצחק זיכרונם לברכה.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1951. עלינו כי רצינו להיות כמו כל היהודים ורצינו לראות את ארץ ישראל. מאפגניסטאן עברנו לפרס. לקחו אותנו במשאית, שם היינו מספר חודשים ואז טסנו לארץ ישראל. באנו לשער העלייה בחיפה, היינו שם חודש ואז לקחו אותנו לתל עדשים, עפולה. האחים שלי הלכו לבית הספר וכך למדו את השפה, אני הלכתי גם מידי פעם. הרגשנו שווים כי היינו בחברה של עולים חדשים – כורדים ועיראקים. גרנו בצריף עם בטון ברצפה ועם חלונות. בזמן הכרזת המדינה הייתי עדין באפגניסטאן. השכנים ומי שהיה לו רדיו הודיעו לנו שהכריזו על מדינת ישראל, הייתה התלהבות וכולם רקדו ושמחו ומאוד התרגשו.

בפעם הראשונה כשנסעתי לטיול בארץ ישראל עם קבוצת צעירים בגילי, היינו על הר גבוה והראו לנו שמייבשים את ימת החולה, כי מהימה הזו נבעו הרבה מחלות, כך שיצא ראיתי בדיוק באותו זמן את ייבוש החולה. היום אני מבינה שנכחתי במחזה היסטורי.

הזוית האישית

סבתא טובה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי התשע"ט, ותועדה על ידי נכדה איתי, בחטיבת הביניים בן גוריון בפתח תקווה.