מאגר סיפורי מורשת

באחד מלילות מלחמת העצמאות המטוסים המצרים והפציצו את השכונה שקראו לה גבעת רמב"ם. עשן הפצצות חדר דרך החלונות שנופצו בתוך הבתים אנשים חשו ברע. בבוקר התברר ש 12 ילדים בנים ובנות סובלים מקוצר נשימה בגלל עשן שחדר לריאותיהם. הגיע רופא שקבע שהילדים חייבים להגיע מיד לאוויר הצלול של ירושלים. הגיעו 4 מוניות שחורות ולקחו את הילדים עם 4 אמהות, בניהם סבי.

המוניות נסעו בדרך מסוכנת מאוד לירושלים. ליד לטרון נפתחה עליהם אש אבל הם לא נפגעו. כשהגיעה השיירה לקיבוץ קרית ענבים עצרו אותה המכוניות שנסעו לקיבוץ, כי היה קרב בירושלים. המוניות חזרו מיד לשפלה. סבי החליט לטייל אל כיוון העצים. הוא הופתע מיריות שנשמעו מכל עבר. הוא המשיך לטייל ורצה לחזור לקיבוץ אבל לא ידע איך. ירד לילה והיריות גברו.

סבי ניצב ליד עץ וקיווה שיצילו אותו. בשעת לילה מאוחרת הוא הבחין בשמונה פנסים שהמחזיקים שלהם לחשו: "זוריק זוריק איפה אתה?" אז סבי הלך אליהם ואמר: "הנה אני". אחד מהם שאל את סבי: "ילד איך קוראים לך?" סבי ענה: "זוריק" "ומה אתה עושה פה ילד?" שאל מהפקד. סבי ענה: "אני חושב שהלכתי לאיבוד". "אתה בטח צמא" שאל המפקד ששתה תה עם לימון. סבי שתה את התה החם והמתוק שהיה הכי טוב. המפקד שהיה יצחק רבין, אמר לסבי: "זוריק בבקשה אל תלך יותר לאיבוד כי אני מנהל פה מלחמה קשה מאוד" "בסדר" ענה סבי.

הם החזירו את סבי לקיבוץ וחזרו מיד להילחם.

סוף הסיפור, אחרי 19 שנים סבי היה המפקד בטנקים בירושלים. לפני המלחמה רבין בא וישב עם סבא ועוד מפקדים ועבר על התכניות שלהם לקרב ואישר אותם. רגע לפני הפרידה רבין נזכר שסבי הוא זריק שהציל הוא לחץ את ידו ואמר לו "זוריק שמור על עצמך" וענה לו סבי "יהיה בסדר". רבין נסע ממקום המפגש עם הטנקיסטים הצעירים וסבי וחבריו עמדו במבחן והשלימו את הקרבות שניהל רבין וחבריו על ירושלים וכל ירושלים שוחררה.

הזוית האישית