מאגר סיפורי מורשת

כאשר עלינו ארצה, היה אי סדר מוחלט. אבא שלי החליט שהדבר הראשון שהוא רוצה לעשות כשהוא מגיע לארץ לכתוב את השם שלו בעברית ולא בערבית, זה מכיוון שבחוץ לארץ לא יכלו לתת להם לצאת או להתבטא, מכיוון שהיו הרבה מאורעות.

סבתא שלי הייתה שומרת על הילדים שלה מאוד מאוד מאוד בקנאות, היא שמרה כך שכאשר  הכניסה אותם לבית, היא כבר לא הוציאה אותם ורק בבית הם למדו, וסבא ואבא שלי למד את התורה בעל פה, הוא לא הביא להם מורה, אלא לימד אותם בעצמו.

כיון שלא ידע לקרוא ולכתוב, הוא למד את כל התורה בעל פה.

כשבאנו לארץ, הוא רצה ללמוד לכתוב את השם שלו בעברית והוא נכנס לאולפן קטן ללמידת השפה העברית.  בקבוצה היו בין ארבעה לחמישה אנשים, ולאט לאט בשקט, הוא למד לכתוב את השם שלו.

לאט לאט ביקש ורצה ללמוד עוד מילים בשפה העברית.

עברו הימים ואנחנו גדלנו ואבא שלי רצה כל הזמן שאנחנו נלמד. הוא לא רצה שאנחנו נדע בעל פה ואז הוא אמר לנו אתם תלכו ללמוד, קנה לנו לכולנו חמישה חומשי תורה וזה נמצא אצלנו עד היום, כמזכרת יפה מאבא שלי.

אנחנו תמיד תומכים בילדנו שילכו ללמוד, כי אנחנו מאמינים שזה יתרום להם רבות.

מחזור תפילות שעבר במשפחה

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בבי"ס טל, ראש העין בשנת תש"פ (2020). המורה המובילה- דנה אשרף.