מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

איך התקדמנו משלב לשלב

אילן סודאי ונכדו
אילן עם משפחתו
סיפורו של אילן סודאי

הסיפור תועד במסגרת שיתוף הפעולה בין אפ60 פלוס אשדוד והקשר הרב דורי

ילדות

נולדתי בישראל בקריית אונו, בשנת 1951, בבית של סבתא שלי, שבוע לאחר עליית המשפחה מעיראק.

תחילה גרנו בצריפים במעברות, ואחר כך עברנו לבית קטן במושב גן הדרום. ההורים עבדו בחקלאות. דיברנו בבית בעברית וההורים ביניהם לפעמים בעיראקית.

אמא הייתה בשלנית גדולה, היא הכינה את כל המאכלים העיראקיים המסורתיים, ממולאים, קובות, וריבות מהשזיפים והפירות שגידלנו במשק.

אמא עבדה במיון כל מיני ירקות שנשלחים לשוק בתל אביב. לאט לאט ההורים הגדילו את הבית והשתדרגו מחמור לסוס ומסוס לטרקטור וכך פיתחו את המשק שלהם: יותר מטעים, תפוחים ורימונים.

נשארה לי מזכרת מהתקופה הזו, שמרתי את הטרקטור ואני מתחזק אותו עד היום.

ההורים דאגו לנו, הילדים, ועודדו אותנו ללמוד. למדתי בבית ספר עממי בעשרת. בנוסף הייתי בצופים, מדי שנה בחופש הגדול נסענו לטיול בחורשה, עשינו פעילויות וישנו באוהלים.

אחר כך למדתי בתיכון במקיף א באשדוד, שהיה רחוק מהבית ואז ההורים קנו לי קטנוע וכך הגעתי לשם בתקופת התיכון.

תמונה 1
ציור של אילן

צבא

מיד אחרי הלימודים התגייסתי לצבא ב-1.1.70. מהטירונות בירושליים, עברתי להיות חייל בחיל החימוש בסיני.

בשלב מסוים ירדנו לתעלת סואץ ומשם שנה וחצי שהינו עם פלוגת גששים בדואים, והיינו עושים סיורים לאורך הכבישים. יום אחד הכריזו על מרדף בחולות, נהגתי באחד הג'יפים עם הגשש ועם איש קשר לפלוגה. נסענו זמן רב, עלינו על גבעה גבוהה ונגמר הכביש, נפלנו לתהום עם המכונית והחול כיסה אותנו. הקשר והגשש הצליחו לצאת והם עזרו לי גם, הייתי מחוסר הכרה והקשר עשה לי הנשמה ובעצם הציל לי את החיים. אחרי שלושים שנה הייתה לי ההזדמנות לפגוש אותו שוב ומאז עד היום אנחנו נפגשים פעם בשנה.

שבועיים לפני השחרור שלי, פרצה מלחמת יום הכיפורים ירדנו לכיוון תעלת סואץ וירדו עלינו מטוסים. היו עוד מספר אירועים שהפגיזו אותנו ולצערי איבדתי חברים מהפלוגה. סך הכל השחרור שלי התעכב בשבעה חודשים.

משפחה 

בצבא, אשתי הייתה רכזת האחזויות נח"ל. הבוס שלה היה אחי ובמסיבת יום הולדת שלי הוא הזמין אותה אלינו הביתה, הכרנו שם והתחלנו לצאת. בערך שנתיים ואחר כך התחתנו.

בשנת 1975, לאחר השחרור שלי פתחתי מפעל צעצועים. בנינו שם עגלות בובה, סקייטבורדים ועוד.

בשנת 1976 נולד לנו ילד ראשון.

לאחר ארבע שנים מכרתי את המפעל ופתחתי חנות צעצועים בבת ים. בעקבות המיתון הכבד בארץ נאלצתי למכור גם את החנות. אשתי עבדה כארבעים שנה בתחום הבניין והייתה מהנדסת בניין ומנהלת פרויקטים.

בהתחלה היה קשה עם העבודה ועם הילדים ונאלצנו לעבוד בכמה עבודות. בשנות ה-80 התחלתי לעבוד בחברת החשמל,  בתור מנהל מחלקת אחזקה מכנית, לאחר מכן קיבלתי משרה של סגן מנהל מחלקה וניהלתי את מזח פריקת הפחם  בתחנת הכוח רוטנברג במשך 8 שנים. עבדתי שלושים ושמונה שנים בחברת החשמל ופרשתי לגמלאות.

בשנת ה.80 עבדתי בח"ח התחלתי בתור עובד אחזקה מכנית לאחר מכן קבלי סגן מנהל מחלקה ונהלתי את מזח פריקת פחם  לאחר 38 שנות עבודה פרשתי לגמלאות.

יש לנו שלושה ילדים ושבעה נכדים. כיום שנינו יצאנו לפנסיה ובזמן הזה אני אוהב לעשות ספורט, לצייר, ולרכב על אופניים. בנוסף, אוהב לטייל עם אשתי ברחבי הארץ וגם בחו"ל.

הזוית האישית

אילן: סיפרתי את הסיפור לאודיה, במסגרת שיתוף הפעולה בן אפ60 פלוס והקשר הרב דורי, בביה"ס מקיף ט באשדוד.

מילון

גשש
גשש הוא אדם שתפקידו לעקוב אחרי בני אדם או בעלי חיים באמצעות העקבות והשינויים שהם משאירים בשטח. הגשש מומחה בזיהוי טביעות רגליים ובשינויים לא טבעיים בתוואי השטח.

ציטוטים

”לאט לאט ההורים הגדילו את הבית והשתדרגו מחמור לסוס ומסוס לטרקטור“

הקשר הרב דורי