מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  ב- 14 במרץ  בשנת 1934 בעיר קירקלראלי שבטורקיה.

בן רביעי למשפחת ישראל ואידה חסדאי. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבי הרב משה פינץ יצא לקובה לעיר הבירה הוונה כדי לכהן כרב קהילת היהודים. על פי בקשתו ואישורם של ההורים, הוא לקח  עמו את האח הבכור בתקווה שבהמשך הוא ימשוך את כל המשפחה להגר לשם, למרות חוסר התלהבותו לעזוב את המשפחה. בימי מלחמת העולם השנייה באו שליחים לעיר לשכנע להעלות אחד מילדי המשפחה לארץ ישראל.

 

אבא ואימא נתנו הסכמתם לשלוח את הבן השלישי, יצחק, והוא עלה לארץ בשנת 1944. הוא והתקבל לבית הספר החקלאי כפר הנוער בן שמן. שם סיים את לימודיו עם תעודת בגרות. אני עליתי לארץ לבדי בפסח של שנת 1949 והתקבלתי כתלמיד בבן שמן, שבו לימד אחי יצחק חקלאות.  אחרי שנה אימא ושלושת האחים עולים לארץ ושוב המשפחה מתאחדת סביב אימא, מאחר שאבא נפטר.  

 

 

 

 

כעבור שנים כאשר הקמתי את ביתי והסתדרתי כלכלית, הצלחתי להגשים את רצוני להיות כמו אותם ילדים, הנותנים יד ועזרה לחלשים ונזקקים בקהילה. היום אני עוזר המנהלת של "הבית החם" למען קהילה ברחובות שהוא הזרוע המבצעת של מחלקת הרווחה בעירייה, כחמש עשרה שנה מתנדב למען קהילה החלשה בעיר. נכון ומוכן לתרום כל שעותיי ביום ובלילה. נכון לכל קריאה ,מגיש עזרה יחד עם מנהלת  הבית. בזכות פעולתי זכיתי לקבל תואר יקיר העיר רחובות. בהמשך זכיתי לקבל מידי ראש העיר מגן מיוחד המציין את פעולתי הברוכה למען הקהילה. ומקווה להמשיך עוד שנים רבות.

 

סבי הרב משה פינץ נולד ב1881 בעיר איזמיר שבטורקיה בגיל 14 נשלח לאי רודוס לישיבה המכינה תלמידים לכהונה רבנית בגיל 18 קיבל הסמכה לרבנות תחילה שימש כרב בקהילות קטנות באזור טרקיה שבטורקיה עד שהגיע לשמש כרב ראשי בעיר קירקלראלי בין השנים 1925-1938.

 

 

                 

 

 

 סבי הרב משה פינץ                                                          המכתב שכתב סבי

 

 

בנוסף לכהונתו כרב היה גם סגן המנהל והגזבר של בית הספר היהודי. יש בידי מכתב מתאריך: ה- 14 לחודש

ינואר 1924 . רשום בכתב יד באותיות רש"י ו ולידו תרגום לצרפתית, שנישלח לארגון כל ישראל חברים שמרכזו

בפריז. במכתב הסבא מציין שנוספו תלמידים נוספים, יתומים, ומבקש להקציב עזרה גדולה יותר מהשנה

הקודמת. לאחר מאורעות של שנת 1934 ניסה לקבל אשרת כניסה לארץ ישראל,אך הניסיון ניכשל.  ב-1938

היגר לקובה לעיר הבירה הוונה שם שימש כרב במשך כ-12 שנה.

 

לאחר קום המדינה בשנת 1950 עלה לארץ כנציג יהודי קובה לקונגרס היהודי הראשון שנערך בירושלים

בפעם הראשונה והצטרף לשתי בנותיו שגרו בארץ. הוא התרים את יהודי קובה לעזרת היהודים החיים במעברות.

בפעילותו זה הובאו לארץ 20 צריפים שוודים שחולקו למשפחות הגרים במעברת רחובות. הוא גם היה מעורב בהקצאת חלקת אדמה עליה ניבנה בית הכנסת לעולי בלקן שנקרא בית כנסת שער עוזיאל על שם הרב הראשי לישראל בשנת 1963 .

בגיל 84 נפטר והובא לקבורה בבית הקברות ברחובות.