מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה או בשמי זהרה. שם משפחתי המקורי הוא משה אך אנו לוויים. בבית הספר היסודי נקראתי שרה לוי ובהמשך נקראתי שרה משה.

נולדתי בתימן בשנת 1948. עליתי ארצה בשנת 1949 יחד עם משפחתי. גדלנו 9 אחים ואחיות .גרנו במחנה עולים  בבית ליד ואחר כך בכפר נטוש בגליל עד שבנו את בתי היישוב-מושב עמקה. כדי לבנות את בתי המושב הסוכנות הורתה לעקור מטעי זיתים שהיו שייכים לערבים. עסקנו בחקלאות גם בגידולים וגם במשק חי -כבשים ועזים ואחר כך היו גם פרות ותרנגולות. עבדנו די קשה במשק ומה שגידלנו אכלנו .עברנו את מלחמת הישרדות ולא היה מספיק כסף לצרכים הבסיסיים. בבית הספר היו קשיים בלימודים ולא הייתה עזרה .אך עם זאת גדלנו בשמחה ובהסתפקות במועט וחינוך לערכים טובים בביתנו. אבי ואמי, חיים וחממה משה, היו אנשים יראי שמיים וגומלי חסדים וכך אנו חונכנו.

אשתו של אחי גידלה אותי רוב הזמן. הם התחתנו שבועיים לפני שעלו ארצה. הייתי צמודה אליה הרבה כי אמי הייתה מטופלת בילדות קטנות. כשגדלתי הייתי עוזרת להם במשק הבית בימים טובים ופחות טובים. עד היום יש לי קשר חזק מאוד עם משפחתה .היא הייתה לא פחות מאימא בשבילי.

אחי יוסף ,שהזכרתי את אשתו קודם, היה מאוד נדיב, עם יד רחבה. כשהייתי כבר ילדה גדולה, בכיתה ז' הגיע חג פסח. בכיתי לאמי שאני רוצה בגדים חדשים לחג. לא היה כסף לקנות בגדים חדשים. העברנו מאחד לשני. למחרת הגיע אחי עם שמלה ורודה. הרגשתי כמו נסיכה! לבשתי אותה הרבה. פעם נעלו נעלי גומי. כשקנו לי נעלי סירה הרגשתי עוד יותר כמו נסיכה .כשרציתי פיג'מה חדשה, אמי הייתה מטליאה לי את הפיג'מה ואומרת-"המיטה לא תאמר לך מדוע את לובשת פיג'מה כזו…". אבא היה אומר-"ב"ה יום יום" ואימא הייתה דואגת ליום המחר. למדתי ממנה רבות אמונה והתמודדות עם קשיים בחיים. אימא עסקה ב"חסד של אמת". היא תפרה תכריכים וגם טיפלה במתים. להבדיל היא דאגה גם ליולדות, הייתה אופה קובנות ושולחת אותי להביא ליולדות. לבריתות אימא הייתה אופה את הפיתות-סלוף. אנחנו קראנו להן "המוציא".

למדתי בתיכון בנהריה ואחר כך בבית ספר מקצועי תפירה. יצאתי והתחלתי לעבוד עבדתי במספר רב של עבודות .עד שהחלטתי ללמוד טיפול לילדים ,תחום שהיה קרוב לליבי. עבדתי בזה עד שנישאתי . התחתנתי בגיל 27 שנחשב מבוגר באותו זמן . בעלי יגאל הוא בן מושב בפרוזדור ירושלים. הגיע ממשפחה גדולה, הוא השני במשפחה. למדתי בירושלים קורס של מטפלות מוסמכות ושם הכרנו. הוא עבד לאורך השנים בצבא קבע . כעת הוא עובד בחשמלאות אצל מעסיק פרטי.

ברוך ה' נולדו לי 3 ילדים – 2 בנות ובן וכיום יש לי נכדים ונכדות. בתי הבכורה הדרה היא אחות מוסמכת בקופת חולים, יש לה תואר ראשון, היא נשואה עם חמישה ילדים. בתי השנייה אפרת עובדת במועצה מקומית בקריית עקרון, נשואה עם ארבעה ילדים, בני דיוויד, נשוי עם שלושה ילדים, עובד במעבדה בפארק המדע.

עבדתי בטיפול באנשים מבוגרים כי רציתי להיות בבית בצהריים עם הילדים .ילדי גדלו ולמדו. השתדלתי שתהיה להם השכלה לחיים.

גרתי  במזכרת בתיה 31 שנה ולאחר מכן עברתי לרחובות. לפני חמש שנים יצאתי לפנסיה וכיום אני סבתא במשרה מלאה ומשתדלת להמשיך את יסודות החינוך שלי מבית הוריי.

הזוית האישית

שרה: נועה היא נערה נעימה, עדינה וצנועה. היא הייתה מאוד קשובה לסיפורי. היה לי נעים מאוד בחברתה.

נועה: למדתי רבות משרה, היה לי נעים לשבת איתה ולשמוע סיפורים מהעבר על התמודדות עם קשיים.