מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אחת ויחידה

מארק עם סבא וסבתא
סבתא לודמילה עם אמה
סיפור החיים של לודמילה

אני לודמילה. נולדתי בשנה 1944 בכפר מיחאילובקה שבקזחסטן, משום שהורי ברחו מאוקראינה בזמן המלחמה כמה שיותר רחוק. אחרי המלחמה, בשנת 1945, חזרנו לאוקראינה. גילינו שכל היהודים שלא הספיקו לברוח, הושמדו ע"י הנאצים. אבי ווסילי עבד כמנהל החווה הממלכתית שבו גידלו פירות וירקות. אני זוכרת את כל עצי התפוחים, האגסים, השזיפים, את שיחי הפטל, הדומדמניות האדמות והשחורות, את תות השדה. הזיכרונות של הילדות שלי – איך אני עם החברים טיפסנו על העצים, נפלנו מהם, אכלנו את הפירות, ברחנו בצחוק מן השומר. לאימא שלי קראו דבורה דינה, אבל לאוקראינים היה יותר קל לקרוא לה וורה. אני זוכרת שאבא ואימא היו מאוד יפים ומאוד אהבו מוזיקה, שרו הרבה ביחד בבית. גרנו בבית של סבא אהרון וסבתא חוה. בבית היו שני חדרים ומטבח. התקלחנו באמבטיה קטנה מברזל. סבא היה מכין ומוכר גלידה, ידע לקרוא יידיש באותיות עברית. אני, אחותי זויה ואחי סטניסלב שיחקנו עם חברים בשטח הכפר. אני זוכרת את הבתים ההרוסים שנשארו אחרי המלחמה.

בגיל שבע התקבלתי לבית הספר, שהיה במרחק של שלושה קילומטרים מביתי. היינו הולכים ברגל בכל מזג אוויר, בגשם, בוץ או שלג, גם בחושך. כתבנו עם עטי חרט, ונשאנו דיו בבקבוק בתוך שקית בד קטנה עם שרוך. בהפסקות אהבנו לשיר שירים. לא היו כלי נגינה בבית ספר, לכן כאשר מורה למוזיקה הייתה מביאה גרמופון עם תקליטים לכיתה, הייתה הרגשה חגיגית… למדתי מאוד טוב, ומשום כך כל שנה קיבלתי תעודת הצטיינות. בקיץ היה נהוג לשלוח את הילדים למחנה קיץ, לשם היו מגיעים ילדים מערים שונים. כך רכשתי חברים חדשים. אני זוכרת שבגיל צעיר הייתי צריכה לעבור ניתוח בגרון, נסענו לעיר גדולה יותר והורים הבטיחו לי לקנות גלידה אחרי הניתוח. זוכרת כמה טעימה הייתה הגלידה הזאת וכמה מאושרת הייתי שקנו לי אותה, אפילו לא הרגשתי כאב בגרון…

לפני מלחמת העולם השנייה בכפר שלנו היה בית כנסת, ואחרי המלחמה הציבו בו חממת תרנגולות… ככה גם עם כנסיה: אחרי המלחמה הפכו אותה לבית ספר ספורטאי. השלטון הסובייטי השקיע הרבה לכך שאנשים יוותרו על כל דת ואמונה, על היסטוריה ומסורת ויחליפו אותן לעקרונות הקומוניסטיים.

אחרי בית הספר התקבלתי לטכניקום (בית ספר טכני), ובו למדתי טכנולוגיית הכנת משקאות, כגון: בירה, קוואס, ליקר, פונץ', וודקה, רום, קונייאק ויין. החברים משנות הלימודים האלה מאוד יקרים וחשובים לי, אנחנו בקשר עד היום, למרות שאנחנו גרים במדינות שונות. אני עבדתי במקצוע הזה מגיל 18 ועד גיל 55 באותו מקום קבוע במפעל באוקראינה, עד מועד העליה ארצה. תוך כדי העבודה, סיימתי אוניברסיטה וקיבלתי תואר שני בהנדסת מזון.

את בעלי לעתיד, אנטולי, הכרתי בערב ריקודים באחד הפארקים היפים, ובשנת 1966 התחתנו. נולדו לנו שתי בנות.

ביום חתונתנו

תמונה 1

בשנת 1998 עלינו ארצה, כאן נולדו לנו שלושה נכדים.

הזוית האישית

מארק: היה לי מאוד מעניין, ומעבר למה שסיפרת לי, החלטתי לדפדף בתמונות הישנות שלך ושל כל משפחתך, וגיליתי שהם באמת יפים בדיוק כמו שסיפרת. אני מאחל לך שכל הדורות הבאים של המשפחה שלנו יהיו יפים כמוך!

לודמילה: אני מודה לבית הספר על תכנית כל כך מעניינת ומאתגרת, שמאפשרת לשתף את הדור הצעיר בסיפורים של פעם, לשמוע וללמוד על דרך החיים של אנשים שונים. היה מאוד נחמד לראות את הסקרנות בעיניים של מארק, לספר לו ולענות על אינסוף השאלות שהתעוררו תוך השיחה.

מילון

טכניקום
מוסדות להנחלת השכלה על-תיכונית בברית המועצות.

ציטוטים

”החיים יפים, אך לפעמים קורים מקרים קשים. צריך לגבור עליהם ולהמשיך הלאה“

הקשר הרב דורי